הנגמ"ש - אמצעי תובלה ממוגן או רכב לחימה נושא רובאים?
מטרת מאמר זה היא להציג מעט מהדיון הנמשך בעולם זה עשרות שנים על האופי הרצוי של הנגמ"ש (נושא הגייסות המשוריין). המאמר ייגע בחלק מהתפיסות הרשמיות ובכמה מהדעות הפרטיות אשר פורסמו בביטאונים צבאיים שונים ובתקנונים רשמיים. במוקד הדיון עומדות שתי שאלות:
- האם עדיף שחיל הרגלים ייסע בנגמ"שים רק עד פאתי שדה הקרב ויילחם ברגל, או שמא רצוי שייסע בנגמ"שיו גם בתוך שדה הקרב, ואף יילחם מתוכם?
- האם על הנגמ"ש להיות אך ורק אמצעי תובלה ממוגן או רכב לחימה נושא רובאים?
התשובות לשאלות אלה קובעות את התכונות הדרושות לנגמייש בתחום המיגון ובתחום החימוש שעליו לשאת. בחלק מהצבאות התנהל דיון גם על סוג הניידות הדרושה לנגמ"ש: האם להעדיף נגמ"ש זחלי או נגמ"ש אופני? אולם לדעתי זוהי סוגייה שולית, הנגזרת בעיקר מסוג השטח, שבו צופה הצבא להילחם, ולכן לא אתעמק בה.
ראוי להדגיש שלא מצאתי בשום מקום ניתוח מעמיק של הניסיון המבצעי המעשי של הפעלת נגמ"שים מסוגים שונים במלחמות השונות – ניתוח שידון במאפייני הנגמ"שים, באופן השימוש בהם, בסוגיות השרידות (תוך אפיון האיומים העיקריים) ובתועלת שהופקה מהם בהתחשב ברמת המיגון ובסוג החימוש. זאת אף שבמהלך את המאה ה־20 נצבר ניסיון רב בהפעלת נגמ"שים מכל מיני סוגים במגוון צורות המלחמה הקונוונציונליות (לרבות לחימה נגד גרילה) ובכמעט כל סוגי השטח האפשריים.
מן הסתם היה מי שטרח לאסוף נתונים אלה ולנתח אותם. דוגמא טיפוסית לאופן הצגת הדברים היא מאמר מפרי עטו של קצין אמריקני, המציין במפורש שאסף וניתח את המידע על הפעלת הנגמ"שים, אך מפרט רק את לקחיו בלי להציג את הביסוס להם. דוגמא אחרת היא מאמר מפרי עטם של צמד קצינים בריטים, המציגים רק כמה אירועים מניסיונו האישי של אחד מהם במלחמת העולם השנייה. עם זאת, ואף שבדרך כלל מוזכרים לקחי הפעלת הנגמ"שים אם בכלל כהערת אגב בלבד, בולטת טענה אחת, המוזכרת לעיתים קרובות: מיגונם הקל של הנגמ"שים היה בעוכריהם מרגע שנכנסו לטווח האש של האויב.
משום שלא מצאתי ניתוחי מלחמות, אביא תמצית מתורגמת של ניתוח, שפרסם קצין בריטי על-פי סדרת משחקי מלחמה 90 משחקים בסך הכול שניהל עם אנשיו, ושבהם ביקשו לנתח בדיוק את השאלות העומדות במוקד הדיון.