ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית 1870־1945
מההבקעה המערכתית היא מהלך התקפי, שתכליתו מיטוט הגנת האויב על ידי יצירת הלם מערכתי. תוצאה זו מושגת באמצעות ביתור מערכת ההגנה לגופים מנותקים זה מזה והחדרת כוח ההכרעה אל מעבר לה. תפישת ההבקעה המערכתית נוצרה כמענה לאתגרי התמורות המהפכניות באמצעי הלחימה שחלו במהלך המאה ה19-. הקמת צבאות ההמונים והמהפכה התעשייתית הביאו להתעצמות ללא תקדים של הצבאות באירופה - בכוח אדם ובעוצמת האש. אלה, אפשרו הקמת מערכי הגנה רצופים ועמוקים, רווים כוחות ואש, אשר תורת המלחמה שהייתה נהוגה בידי הצבאות עד אותה עת לא הציגה דרך להכריעם.
עדו הכט, מוסמך אוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה צבאית, בוחן בספר זה כיצד התמודדות מצביאי הצבא הגרמני עם אתגר זה של שינוי בתפישת המלחמה, מאמצע המאה ה־19 ועד מחצית המאה ה־20, וכיצד עמדו רעיונותיהם במבחן שתי מלחמות העולם. הקורא הישראלי, אשר למד להכיר את המושגים שדה הקרב הרווי ומשבר התמרון לגבי זירות העימות האפשריות באזורנו, ימצא עניין בתיאור נסיונם של המצביאים הגרמנים בהתמודדות עם בעיות דומות.
ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית 1870־1945/עדו הכט/1999, 279 עמודים