ספר זה מתאר לראשונה את תוכניות-המגירה של בעלות-הברית לזירת המזרח-התיכון למקרה של עימות עם ברית-המועצות בעשור שלאחר מלחמת-העולם השנייה. הנכס האסטרטגי העיקרי של בעלות-הברית במזרח-התיכון היתה מצרים. ההנחה היתה, כי במקרה של מלחמה יתקפו הסובייטים גם את המזרח-התיכון במגמה לכבוש את הבסיס הבריטי בסואץ ולהשמיד את שדות הנפט שבאזור. גם ישראל, שחלשה על קווי התעבורה של המעצמות, נחשבה לנכס אסטרטגי. המחבר מציג תמונה כוללת חדשה של התהליכים המדיניים והצבאיים, שמצאו ביטוי בתוכניות האלה.
פרופ' כהן עושה שימוש חדשני במסמכים הצבאיים והדיפלומטיים, וזורה אור על ההיסטוריה הכללית של המזרח-התיכון בעשור הקריטי שלאחר 1945. ניתוחו המעמיק ורוחב היריעה של המקורות שבהם הוא משתמש עושים ספר זה לחיוני.