בספרו, ראש המטה הכללי, מוליך אותנו מוטה גור דרך מוקדי העשייה הלאומית־הביטחונית של ישראל בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, כשהוא שופך אור על מקומו ומעמדו של הרמטכ"ל בתהליך קבלת ההחלטות.
הוא מתאר בפירוט אירועים ונושאים ביטחוניים שהשפעתם תקפה עד עצם ימינו:
- שיקום הצבא אחרי מלחמת יום הכיפורים וגיבוש תכנית ההתעצמות ובניין הכוח.
- הלחימה בטרור - הביטחון השוטף, מבצע "יונתן" לשחרור החטופים באנטבה ומבצע "ליטני", לחיסול תשתית המחבלים בדרום לבנון.
- הסדרי הפרדת הכוחות עם סוריה והסכמי הביניים עם מצרים.
- יוזמת השלום של סאדאת.
הרמטכ"ל, בהיותו נקודת ממשק עיקרית בין הדרג הצבאי למדיני, נדרש פעמים רבות להתייחס לסוגיות מדיניות שיש להן השלכה על ביטחון ישראל, ופעמים הוא חש חובה לעשות זאת גם אם לא נדרש לכך.
מוטה גור, ששירת כרמטכ"ל בשנים 1978-1974, תחת שלושה ראשי ממשלה וארבעה שרי ביטחון, בעלי תפיסות מדיניות וביטחוניות שונות, לא היסס מעולם להביע באורח נחרץ את עמדתו. הוא אף לא נרתע מהתמודדות חזיתית ונוקבת עם המנהיגות המדינית, לרבות על־ידי פריצת גדר בפנייה ישירה לציבור באמצעי התקשורת.
ספר זה מהווה מקור ראשוני ורב־ערך, המציג את העשייה הביטחונית־אסטרטגית מזווית הראייה הייחודית של הרמטכ"ל.