"נוע נוע! סוף".

"נוע נוע! סוף." , אורי בן-ארי, 325 עמודים, 1988

המאבק על תפישת ההפעלה של השריון בשדה הקרב ועל מקומו בין חילות היבשה של צה"ל הוא הלוז בספרו של אורי בן-ארי "נוע נוע! סוף".
בתקופה שלאחר מלחמת העצמאות התעלם הפיקוד הבכיר של צה"ל מלקחי הפעלת השריון במלחמת העולם השנייה, ודבק בתפישה שלפיה השריון הוא אך ורק גורם אש מסייע ליחידות חיל הרגלים.
אורי בן-ארי מתאר בלשון צבאית ולעתים מחוספסת את מסלול שירותו בשריון ואת מאבקו האישי לשינוי תפישה זו. הוא מוביל את הקורא דרך תיאור האירועים בדרך הרצופה "מלחמות יהודים" עד למהפך בעקבות מלחמת קדש.
הניצחון המהיר של צה"ל במערכה זו הושג במידה רבה כתוצאה מן התעוזה, התנופה והמקוריות בהפעלת חטיבה 7, שעליה פיקד אורי בן-ארי. הישג זה העניק לשריון את הבכורה בין הכוחות המסתערים בצה"ל והביא לעיצובה של תפישת הלוחמה המשוריינת במסגרת הקרב המשולב, כפי שהיא תקפה, בעיקרה, עד עצם היום הזה.