הספר נכתב במהלך מלחמת העצמאות בהוראת מפקד גדוד מוריה, זלמן מרט. הוא ביקש מאמנון שילוח להעלות על הכתב את סיפור הגדוד שלחם בירושלים, בדרכים המובילות לעיר, בקרבות הקסטל וביישובים מבודדים.
כתב היד נשכח, ונמצא באקראי ב־1989 על־ידי פנינה מורג־טלמון, אלמנתו של אמוץ מורג שהיה קצין חינוך בפיקוד המרכז במלחמה. על התחושה שחש למראה כתב היד האבוד מעיד המחבר בפתח הדבר לספר: "המראה של הדפים המצהיבים והבלויים והעיון הראשוני בדפים שכתבתי לפני למעלה מארבעים שנה, עוררו בי חוויה מוזרה. הרגשתי כמי ששומע בפעם הראשונה הקלטה של עצמו ואינו מאמין כי אכן זהו קולו. הפתוס, הלשון המליצית, הנאיביות והמעורבות הרגשית שבהם סופרו המאורעות המרתקים של אותם ימים, גרמו לי לחוש כאילו הם באו מעולם אחר, כאילו אדם אחר כתבם".
ואולם הדברים שנכתבו בעיצומם של האירועים ותחת רישומם העז, שאבו עוצמתם ממצב ומאווירה שהיו פתטיים בעצמם. ירושלים ותושביה נאבקו אז על קיומם כאשר על הגנתה היה מופקד קומץ לוחמים, שהיו פזורים על שטח רחב בעיר ובמבואותיה, ציודם ונשקם דל וניסיונם הקרבי מועט.
המחבר, אמנון שילוח, יליד ארגנטינה להורים מסוריה, עלה ארצה ב־1941. לגדוד מוריה גויס עם חבריו בהיותו תלמיד שנה א' באוניברסיטה העברית, מייד אחרי כ"ט בנובמבר.