לעצור את הכדור

לעצור את הכדור, נעמי אונגר, 1988, 370 עמודים.

ניצן אונגר ז"ל, חייל בנח"ל מוצנח, ישב באוהל בעת תרגיל פלוגתי. לפתע נשמעה יריה וניצן צנח ארצה, מתבוסס בדמו. הוריו, נעמי וצביקה, החליטו להקדיש עצמם ללחימה במכת תאונות האימונים. במשך חודשים ארוכים נפגשו עם שר הביטחון, אישי ציבור, שני רמטכ"לים, אלופים, מפקדים וחיילים. את סיפורם הכואב מגוללת נעמי אונגר, בצבעים עזים ומרגשים.

אין זו רק הצצה ראשונה אל בעיה שמעולם לא נחשפה כך בפני הציבור. זוהי גם התמודדות של אזרחים עם המערכת הצבאית, שדפוסי חייה עוצבו והתחשלו בעשרות שנים של מאבק, ושאובדן חיים הוא חלק בלתי נפרד - ועצוב – מהווייתה. מעבר לכך, זוהי התבוננות נוקבת של ניצולת שואה, המתגוררת בקיבוץ מרוחק, על גבול הלבנון הסוער, בפני החברה הישראלית שאינה יכולה להרפות אף לרגע מנשקה.