לוחמים, ג'ון אליס, 1982, 291 עמודים
"שדה הקרב", כתב פעם ההיסטוריון הצבאי האמריקני סל"א מרשל, "הוא המקום הבודד ביותר בעולם". הספר "לוחמים" מתאר שדה-קרב זה מנקודת מבטו של האדם הניצב מול בדידות זו - החייל הפשוט, המש"ק הקצין הזותר. אלה הם הלוחמים שב"חוד החנית" - חיל החי"ר, השריונאי, התותחן. אלה הם החיילים החשופים לפגעי מזג האוויר, למחלות, למחסור, לאש האויב. אליהם נישאות עיני המדינות השולחות אותם לשדה-הקרב - ובהם תלוי גורלה של המלחמה.
הספר "לוחמים" אינו ספר שיגרתי בתחום ההיסטוריה הצבאית. אין הוא מטפל במערכות שלמות. באסטרטגיה ובחיצים המותווים על מפות, אלא בחיילים כבני אדם, על שעותיהם הקשות - והרגעים היפים שעוברים עליהם בחברת רעיהם. הוא מעביר - באותנטיות מרבית - את תחושת שדה-הקרב כפי שהיא באה לידי ביטוי בשוחות-השועל, בעמדות ובתאי-הלחימה. הוא משרטט בפני הקורא את חיי היום יום, את הפחדים ואת התקוות, את הגאווה ואת חדוות הניצחון, את המאבק להישרדות- ואת אחוות הלוחמים.
הספר מץמקד בתיאור דמות הלוחם האמריקני והבריטי של מלחמת העולם השנייה- אבל למעשה, מנציח את החייל באשר הוא, בכל זירת-קרב שהיא. כל איש צבא ותיק ימצא בספר הד לזכרונותיו, וכל חייל צעיר יגלה מקבילות לחוויות שלו.