הנשמה ה־48
משה לוי שירת על סיפון המשחתת "אילת" כמפעיל מכ"ם. למרות שהגיע לספינה כחייל ותיק, הצליח להשתלב בחיי הצוות ושגרת הספינה, ולהתערות היטב במסגרת החברתית הנוקשה – אך המעניקה סיפוק ויוצרת ידידות אמת. מתוך אהבה למה שאבד עם הטבעת המשחתת, עסק המחבר יותר משלוש שנים בכתיבת הספר, תוך שיתוף המשפחות השכולות והניצולים. העידוד לו זכה מצדם, והחומר הנוסף שהועמד לרשותו, סייעו בידו לעצב את דמות הספר כסיפור אישי מרגש – ועם זאת, הצדעה לאניה ולצוותה.
הנשמה ה־48/משה לוי/ 1981, 184 עמודים
מתוך ההקדמה שכתב לספר מח"י בשנים 1976-1972 אלוף (מיל') בנימין תלם:
בספר שלפנינו מביא משה לוי לידי ביטוי, אולי יותר מבכל התיאורים על אח"י "אילת", את הצד האנושי בחייה של האונייה בשעותיה הגדולות ביותר, ובמיוחד - בשעותיה הקשות לפני טביעתה. מסכת חיי היום־יום באונייה, בעיני איש הצוות הנלחם את מלחמת הקיום בתוך סביבתו הצפופה, מקבלת משנה עוצמה לנוכח העובדה שזירת ההתרחשות מוגבלת לאונייה שממדיה הינם בסך הכול 110 מטר אורך ו־11 מטר רוחב. אתה ישן, אוכל, עובד, נלחם, נפצע ונהרג בתוך גבולות האונייה הללו, כשכל רגע בחייך אתה נדרש להוכיח את עצמך, ולעולם לא תמצא רגע של שקט ופרטיות עם עצמך.
זהו לכאורה ה"גיהינום" בחיי האונייה, מבחינתו של איש הצוות; או שאתה גובר ומשתלט עליו, ואז במאמץ מתמשך ומתמיד, יש משמעות לחייך באונייה; או שאתה נכנע ללחץ החברתי ולסביבתך. ואז לא תמצא את מקומך בין חבורת הגברים הזו. צוות האונייה המפעיל את מכונת המלחמה הזו הוא המעניק לה חיים ועוצמת חיות ממש עד לרגע האחרון, כאשר חרטומה מזדקף השמימה, ולאחר זעזועי גסיסה מתמשכים היא מחליקה מטה, למצולות ים. גם במהלך מוות אחרון זה דורשת האונייה את קורבנה, וסוחפת עימה למעמקים חלק מאנשי צוותה.
ועל אף הכול, יש פיצוי רב לאיש הצוות המשרת בכלי שיט. יחסי חברות, מסירות וכבוד אדם נבנים ומתחשלים בתנאים אלה מעל ומעבר למה שניתן לראות בדרך כלל במסגרות אחרות. מי שנסחף פעם בנחשול חיי אונייה, ומצליח להסתגל ולהשתלט עליהם, יעבור חוויות אנושיות שתישארנה חרוטות בעמקי הווייתו עד יום מותו. חוויות אלה הן הפיצוי הגדול ביותר שיכול איש צוות לקבל.
לקחי טביעתה של אח"י "אילת" בכל אכזריותם בתופעת מלחמה, ובתופעה של מלחמה באיתני הטבע, היוו לחיל הים ולצה"ל נקודת מפנה בגישה למלחמה בים. בגלל התנאים הסביבתיים המיוחדים במינם של מדינת ישראל, חייבים הציוד, האימון ותורת הלחימה של חיל הים להיות חדישים, מעולים ומתקדמים ביותר. הלקחים נלמדו בעבר, ואין ספק בלבי שכך יהיה גם בעתיד, אם אכן נקיים בזה את לקח אח"י "אילת" ועמידתם המופלאה של צוות לוחמיה, יהיה בזה פיצוי מה למשפחות השכולות ולכל מה שקשור באונייה ובצוותה.
משה לוי עשה מלאכת קודש ומצווה בהנציחו את ההיבט החשוב ביותר באח"י "אילת", שהוא - ההיבט האנושי, ועל כך - יבורך.