זכרונות המרשל ז'וקוב
זכרונות המרשל ז'וקוב, גאורגי ק. ז'וקוב, 1971, 571 עמודים
הוא היה רחוק מקונבציונאליות, בלתי שגרתי, גמיש יותר מאשר נוקשה, חם, נמרץ, ומתקדם בדעותיו (למשל, הוא תמך בהתלהבות בטנקים), דאג לשלום חייליו והתנגד לנטילת סיכונים בלתי נחוצים העלולים לעלות באבידות כבדות. הוא חסר מגבלות בתחומי המין והתוקפנות, היה רחוק מפוריטאניות, בעל כושר יצירה ואינטלקטואל. אולי חשוב מכול, הוא דמה לרומאל, למונטגומרי ולסלים בביטחון העצמי שקרן ממנו; ובדומה לקיצ'אנאר, לפישר ולטרנצ'ארד, היה מוכן לשסע באגרופו את הקורים המקודשים של כללי טקס וביורוקרטיה מדרגית." (נורמן דיקסון- "הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא")
היה לו עבר ממושך ומפואר של מפקד קרבי בצבא האדום ורחשו אליו כבוד בלתי-מסויג. אני עצמי התרשמתי שהוא אדם חמים, נבון ופיקח. הוא אהב לספר סיפורים. אך בו-בזמן ניכר עליו שהוא אחד הקשוחים בגברים שפגשתי מעודי." (גברל ג'יימס מ' גבין "קדימה לברלין")
"על רקע אסטרטגי ופסיכולוגי זה נופצו תקוות השריון המוקדמות באורח סופי בדצמבר, כאשר הגנרל ז'וקוב, אשר אך זה עתה התמנה לתפקידו- הוא היה איש חיל-פרשים בן ארבעים וחמש שנה, ששירת פעם כמש"ק ברג'ימנט של דרגונים- בלם את המסע הגרמני לא הרחק ממוסקבה ודן את הוארמכט לחורף רוסי. מעולם לא התנסו הגרמנים במשהו כגון לוחמת טנקים ביום הרוסי, הקצר והקפוא." (דאגלס אורגיל- "הטנק")