ואלריו בורגזה שימש מפקד יחידה מיוחדת של אנשי-צפרדע, במסגרת צי המלחמה האיטלקי, בימי מלחמת העולם השניה, והיה מדריכה הראשי עוד לפני המלחמה. כל כוח כזה אומר מפקדו:
"הוא הוקם מתוך השיקול שאין אנו יכולים להתחרות בצי הבריטי, העולה עלינו לאין שיעור, ושומה היה עלינו למצוא משהו שיסתום את הפער של חוסר איזון זה".
"משהו" זה היה מורכב מיחידות קטנות מאוד וזולות ללוחמה מיוחדת.
היחידה הייתה מצויידת בכלי שיט קטנים. בכל כלי שיט כזה נכנסו אדם אחד או שניים. כלי-שיט אלה, בהתקרבם לחופי האויב, היו יכולים להיכנס לנמל אויב ולפוצץ אוניות באורח בלתי צפוי. קבוצה זו של אנשים ואמצעים והטכניקה שלהם קצרו הצלחות רבות-משמעות במרוצת המלחמה.
הצלחתה הגדולה ביותר הייתה, אולי, בטיבוען של שתי אוניות-קרב בריטיות, בנמל אלכסנדריה ב-19 בדצמבר 1941. היה זה מבצעם של ששה אנשי-צפרדע, שהגיעו למקום בשלוש מאותן טרפדות קטנות שכונו "חזירים", וחדרו באישון לילה לנמל הבריטי השמור והמוגן.
הספר עורר עניין רב ותורגם לשפות רבות, במזרח ובמערב.