"קרב מזהיר זה שערך הצי המלכותי להגנה שיירה של בעלות-הברית לרוסיה גרם באורח ישיר למשבר במדינייות הימית של האויב, וניפץ את חלומו של צי גרמני נוסף" - כך העריך סר וינסטון צ'רצ'יל את מסע-האניות ומתואר בספר זה.
כל מי שלא שירת על סיפון סיירות הליווי של השיירות לרוסיה, לא יוכל להעריך נכונה את התנאים בהם פעלו. כאשר עברה שיירה רבע מדרכה, כבר נמצאו בקרבתה שלוש או ארבע צוללות-אויב, ובהמשך הדרך עתידות היו לרחוש סביבה תריסר צוללות או יותר. שישים ושתיים אוניות של בעלות-הברית אבדו בדרך לרוסיה. ועשרים ושמונה בדרכן חזרה, אך שיירות אלה העבירו לרוסיה, בימי הכרעה במלחמת-העולם השנייה, למעלה מ-5000 טנקים ו-7000 מטוסים, ציוד לחימה, חומרי-נפץ ודלק.
לקרב המתואר ביד-אמן בספר זה, היו תוצאות מכריעות. בעקבותיו התפטר מפקד צי-המלחמה הגרמני, והיטלר פקד לחסל את אוניות השטח הגדולות של ציו. מלחמת הצוללות גברה. המחבר, דודלי פופ, מיטיב לארוג את המידע הגרמני עם הניסיון האישי של הבריטים הנוגעים בדבר, ולהגיש ספר מעניין ומותח.
עם זאת מובלטים בספר עקרונות-המלחמה שבאו לידי ביטוי באותו קרב. כותב בהקדמתו למהדורה העברית האלוף אברהם בוצר, מפקד חיל הים: "ראוי ספר זה שיקראו בו אנשי חיל-הים וחילות אחרים המתעניינים בהיסטוריה ימית בכלל, שכן רבים מלקחיו עדיין שרירים וקיימים."