עם ראשית המתיחות וימי הכוננות בשלהי מאי 1967, כאשר אותות לאפשרות פרוץ מלחמה נראו באופק, התארגנה יחידת הקשר לעתונות שליד לשכת דובר צה"ל, כדי לוודא רצף ידיעות מן הקווים לסיקור פעולות המלחמה. כתבים, שדרים וצלמים, שיועדו "לכסות" את האירועים, צורפו לכוחות בשדה. הסדרים שנקבעו עם מערכות העתונים ו"קול-ישראל" הבטיחו העברה מהירח של החדשות והידיעות לכל העתונים המופיעים בארץ וכן לכתבים שהגיעו ארצה מכל ארצות תבל, וייצגו את כל אמצעי התקשורת העולמית - עתונות, רדיו וטלוויזיה.
החומר שהגיע לחדר-החדשות עובד מיד והועמד ללא-דיחוי לרשות המערכות. במידה רבה הודות לכך ניתן ליישוב כולו לעקוב אחרי מהלכי המלחמה המהירים והמפתיעים בדרום, במרכז ובצפון. אנשי העט, המקלט והמצלמה היו צמודים לכוחות הלוחמים ביבשה ובים. הם גילו מסירות ודבקות במילוי משימתם ואחדים מהם אף נפגעו ונפלו במילוי תפקידם.
רבים היו ערכם וחשיבותם של הדברים בהופיעם בשעתו בעיתון. אך מטבע הדברים הוא כי גליונות העתון היומי אינם נשמרים. ורבבות המגוייסים באותם ימים - גם אם הגיע אליהם העתון, הרי לא היתה השעה פנויה בידם לקרוא בו קריאה של ממש.
בתום פעולות-הקרב עלה, איפוא, הרעיון לצרורבספר מבחר כתבות משדות הקרב השונים. ותיאורים ראשונים שנשמעו מפי מפקדי כוחות בשדה ולהביעם במקובץ בפני הקורא לנצור את חויות אותם ימים.
צרור זה של תיאורים מן המלחמה איננו סיכום פעולות המלחמה או תולדותיה. עיקר כוונתו הוא להגיש את תמונת ימי יוני 1967 הגדולים, כפי שהשתקפו בעיני עושיהם ומשתתפיהם תוך כדי עשיה, ללא נופף המצטרף לדברים לאחר מעשה.
המפות המלוות את דברי המפקדים הסייענה בידי הקורא להתמצא בדברים וללוותם בהבנה.