המחבר, אלאן מורהד, מעלה בספריו "הנילוס הכחול" ו"הנילוס הלבן" בצורה מזהירה את סיפורם של נהרות אפריקה. בספר שלפנינו מתאר מורהד את חדירתם של בני־אירופה לאיזור, את הפלישה הצרפתית למצרים ב־1798, את תקופת הכיבוש התורכי בסודן ב־1821, והוא מרחיב את הדיבור על אותו מאורע, כמעט בלתי נודע, של שיגור חיל המשלוח הבריטי לאתיופיה ב־1868. מורהד פורש בפני הקורא תמונות נוף מרהיבות, פנורמה בצבעים עזים ומבריקים, שקסם, רגשות עזים והתלהבות משמשים בה בערבוביה. 4 דמויות מסעירות, שהינן כה שונות זו מזו – ג'יימס ברוס, נפוליון, מוחמד עלי והקיסר תיאודור מאתיופיה – עוברות בספר זה. אנו פוגשים בברוס, שיצא בגפו לגלות את מקורותיו של הנילוס הכחול. עם שובו לאנגליה הפך להיות מטרה לחיצי לעגם של חבריו – רק משום שהאמת כפי שסיפר אותה נראתה להם דמיונית מדי. אנו רואים את נפוליון, שלאחר הקרב ליד הפירמידות, מתיר לעצמו התפרקות מה בחזרו בהתלהבות אחרי צרפתיה צעירה, 'לה בלילוט', כשנטלה מרשותו של אחד מקציניו. ואחרון מוצג מוחמד עלי רב הכוח וחסר הרחמים, שטבח את הממלוכים ושלח את בנו איסמעיל במעלה הנילוס לתור אחרי עבדים וזהב; ואולי את הפנטסטי מכל את תיאודור – פראי, עם המלכה ויקטוריה, וגרם למסעו של גנרל נאפייר, שנשלח בראש הצבא האנגלו־הודי להוכיח שחייהם של נתינים בריטיים אינם הפקר.