לכאורה לא היו לצבא ההצלה ימים טובים מאלה של סוף אוקטובר 1948, בשבוע (22–28 באוקטובר) שקדם למבצע "חירם". כוחות צה"ל הובסו בגזרת מנרה; הנקודה עצמה הייתה נתונה במצור, מוצלפת ומופגזת; "אצבע הגליל" כולה משתרעת לרגלי ההר שבידי "צבא ההצלה" – וכאילו נתונה לחסדו.
נסיונותינו לשחרר את מנרה מהמצור ולתפוס את שייח עבד נכשלו והוצבו לנו אבדות גדולות. קרנו של קאוקג'י עלתה מעלה מעלה. תובן אפוא התדהמה שאחזה בכפרי הגליל והלבנון כאשר תוך יממה נתהפך הגלגל ובכפר רומייש שבלבנון הופיעו שיירות רכב של "צבא ההצלה" המוכה והמובס. הבהלה שאחזה בכפרי הגליל גרפה אחריה גם את כפרי הלבנון; וכאשר החלו כוחות צה"ל להתקדם לתוך הלבנון מיהרו הכפרים להיכנע בפניהם, ואף כפרים רחוקים במבואות צור מוכנים היו לכניעה.