ימים של עופרת
ימים של עופרת, משה רשקס, 1962, 185 עמודים
ימים של עופרת אינו סיפורם של ימם, זהו סיפורו של רגע, של שבריר רגע, זהו סיפור עולמו הפנימי של אחד מלוחמי תש"ח, של האדם הנקלע לעבר המלחמה. המכיר באכזריותה, ועם זאת באחריות הרבה שהיא מטילה עליו.
סזהו סיפורו האישי של חייל, אחד מתוך רבים, אשר נפגע בצרור כדורים, ובאותה שניה ארוכה וכבדה של איבוד חושים ובדידות עוברים בדמיונו ובהזיותיו מאורעות חייו, פרטי עברו, סביבתו הקרובה, תחושות ורגשות.
על רקע קרבות שער-הגיא נשזרים הפרטים הקטנים, הרגשות החבויים, והמעשים היומיומיים, מהם נוצרת המלחמה. אך לא רק זאת. ניעורה גם רוח אותם הימים, ורוחם של הנושאים בעול המלחמה.
הדבקות בחיים ובמשימה מודקרים מן הסיפור; גם ברגע האחרון, כאשר נדמה כי אבדה כבר כל תקוה, כי אין כבר לעשות דבר, פור. יצר החיים בדחף פתאומי - היד נשלחת אל הרימונים שבחגורות ההרוגים תולשת את נצרותיהם ומטילה אותם באויב.
עם זאת פועל הפחד, הפחד האנושי, הטבעי, הבלתי נפרד מהאישיות עצמה. אך אין זה פחד המשתלט עד כדי טשטוש ההכרה בחובה או שמיטת האחריות. אדרבא מאבק החיים נמשך, ותודעת החובה החיילית אינה מתפוררת. מוסיפים למלא כל פקודה, מוסיפים להלחם, מוסיפים לעזור לחבר שנפגע ולדבוק במשימה.
דמותו של הלוחם נקבעת לפי מידת יכולתו לגבור על פחדו ברגעי האימה הגדולה, כאשר הוא נאחז בחייו, באדמה שתחתיו וברובה שלידו. כאן מבחנו של הפרט, כאדם וכלוחם; וכאן מבחנו של הצבא ככלל. ברגעים כבדים אלה, בעיצומה של האש. נחשף עולמם האמיתי של הלוחמים.
תוך הצצה ללא חת בדיוקנו של הפחד, מתוך היכרות עמו, עולה גם אומץ-לב אנושי ופשוט, שלא איבד צלם האלוהים במבחן החרדה והאש.
"ימים של עופרת" הוא, כאמור, ספר המצטמצם בשניות ארוכות וטרופות של אימה ודבקות בחיים ובנשק - שניות טבולות בהזיות ורגשות קטועים - ובכך, ובאמת האנושיות שבפיו הריהו מעלה את רוח האנשים-הלוחמים בקרב.