ספר זה נכתב על ידי הראיס המצרי גמאל עבד אל־נאצר בתחיל 1954 בעקבות "מרד הקצינים" ב־23 ביולי 1953, שבראשו עמד. פרקי הספר מגוללים את ה"אני מאמין" שלו בתחומים פוליטיים וחברתיים שחלקן נותרו אקטואליים אף כיום. נמצא כאן הסברים אותנטיים, שאינם מוכרים לקורא המצוי, על שורשי מאבקו לחיסול מדינת ישראל ותיאור מצבה של מצרים בזיקה למדינות המוסלמיות, האפריקאיות והקומוניסטיות. המחבר בוחן בדרך בהירה, מעוררת וקולחת סוגיות מסעירות ומבסס את השגותיו על ניסיון חייו במיוחד על חוויותיו במלחמת 1948.
בהקדמתו כתב המחבר: "הרהורים אלה על הפילוסופיה של המהפכה אינם בגדר ניסיון להסביר את מטרות המהפכה. הרהורים אלה הם מעין סיור תצפית, ניסיון לתור בנבכי נפשנו כדי להכיר את עצמנו ואת תפקידנו בהיסטוריה המצרית רצופת החוליים, ניסיון לסקור את מטרותינו ואת הפוטנציאל שעלינו לרכז כדי להגשימם, ניסיון לגלות את הנסיבות מסביבנו כדי שנדע כי אין אנו חיים על אי בודד. התכוונתי לערוך מעין סיור תצפית בחזית מערכתנו הגדולה לשחרור המולדת מכבליה".
הפילוסופיה של המהפכה הופיע לראשונה בעברית ב־1959 בהוצאת גדיש, אזל, והתפרסם שוב במערכות, בתקווה שירחיב את דעתם של הקוראים בני זמננו, שיגלו בו תשתית האידיאולוגיה של גמאל עבד אל־נאצר, בשנות ה־50 וה־60, והן בתקופה שבאה אחריו. המזרחן חיים רביב היטיב לתרגם מערבית לעברית מסמך מסקרן וחשוב זה, והקדים לו מבוא מאיר עיניים על "קריסת הפאן־ערביות והמפנה לשלום עם ישראל".