הכותבת - אחת המורות שהתנדבו לעבודה בקרב ילידי העיר העתיקה בתקופת המצור. היא נכנסה לבין חומות ירושלים בימים הראשונים של חודש אפריל ונשארה שם עד הסוף. חוש בריא של אדם אחראי בפני הדור ובפני האמת, הוא המסעיר את בת ישראל ואינו נותן לה דמי.
אתה חש בכל שורה אשר בדפים אלה, את הלמות לבן של סימטאות ירושלים על כל הנועז והכאוב שהתלבט בהן כ"מלכודת איומה במשך שבועיים ימים רצופים, על מצבם הנפשי של התושבים, המגינים והמפקדים הצעירים שנפלה על שכמם האחריות הרבה לגורל 1600 זקנים, טף וחולים וכמאה פצועי מלחמה".
יש בין הדפים תיאור ההמונים במצוקתם, תיאורים של יחידים, מפקדים צעירים, נערים שהוטלה עליהם מעמסה כבדה מנשוא, הראויים לשמש הומר קריאה קלאסי לכל יהודי ולכל אדם.
בכוח עצמת הרשמים ושפעת הרגשות, ניתן לכותבת כושר ביטוי ספרותי מעולה. השתלשלות הסיפור, לפי הסדר הכרונולוגי של התפתחות הקרבות בעיר העתיקה, היא כמלאכת מחשבת שיצאה מתחת ידו של אמן אפי, היודע לשזור בחוטי סיפורו מאורעות ודמויות בצורה חיה ומשכנעת.