"לדידי לא פרצה המלחמה אלא על גג אולפן הקולנוע הקיובי, שבו יצרו אמני הקולנוע האוקראיני מחרוזת סרטים מצויינים. עשרות הקטארים של אדמה הנטועה עצי פרי - שדרות נאות להפליא, ובמרכז - בניין הבולט בסגנונו המקורי, בנוי לבנים אדומות וצהובות וארבעה צריחים מזדקרים בקצותיו. באולפן זה עבדתי כבמאי. ביום הרביעי לפרוץ המלחמה, בעמדי על משמר התורנות באחד הצריחים, טסו מעל לאולפן עשרים המטוסים השחורים הראשונים.
זה היה ביום ד', 25 ביוני, ב־9 בבוקר. המטוסים - יצאו להפציץ את בית החרושת לאוירונים, הסמוך לאולפן. ידיעותיי בענייני מלחמה היו זעומות מאוד ולא ידעתי כי פצצות הניתקות מן המטוס כשהוא מעל לראשך אינן עלולות לפגוע בך בשום פנים. והפצצות שנועדו לבית החרושת לאווירונים, נזרקו בידי הטייסים ההיטלראיים ממש מעל לראשי. שמתי פני לטלפון המחובר לפסגת הצריח, וקראתי באזני עמדת הפיקוד אילו מילים מפוצצות, כגון: "בא קצי, אבל אינני נכנע!" - ונפלתי אפיים מטה, תוך צפיה למות. כנראה שאז האמנתי ברצינות – כמו תמוהי-לב רבים אחרים – שדוקא בעמדתי זו, עמדת הג"א שעל הגג, תלוי לא מעט מהלך המלחמה".
מסעי קובפאק מגלה לקורא על קורות חטיבה פרטיזנית במערב אוקראינה ורוסיה הלבנה. "באותם הימים, רחוק במזרח, על גדות הוולגה, ליד סטלינגרד, הלך ונחרץ גורל המלחמה. אבל גם פה בעורף העמוק של האויב, במרחק של אלף קילומטרים מן הוולגה, הרגשנו את נשימתה הלוהטת של סטלינגרד. לפנינו - הבלתי־ידוע. לא שערנו כי צפויות לנו עוד שתי שנות מלחמה וארבעה מסעי־פשיטות : לאוקראינה, אל הקרפטים, לפולניה ולבילורוסיה, ועוד דרך ארוכה, רבת תהילות ורבת הרפתקאות, באורך של רבבת קלומטרים בערפו של האויב. על מסעי פשיטות אלה יסופר להלן".