מדיניות התגוננות נגד הקורונה ואיומים מלחמתיים: השוואת מאפייני האיומים
הורדת PDF
במסגרת התמודדות ישראל עם מגפת הקורונה, קיבלה הממשלה החלטות שמטרתן לצמצם את התחלואה ולאפשר לתושבי ישראל לקיים חיי שגרה ככל הניתן. פעולות הממשלה התקיימו בשני מישורים מקבילים: המישור הראשון כלל הנחיות וכללים שהופנו לציבור (לרבות ארגונים, מקומות עבודה, מוסדות חינוך וכדומה) שהסדירו את אופן ההתנהגות כדי למנוע ולצמצם את התפשטות ההדבקה בנגיף. לדוגמה הדרישה לעטיית מסכות, חובת בידוד, שמירה על היגיינה ושמירה על מרחק בין אנשים. המישור השני התייחס לפעולות שנעשו על־ידי כלל זרועות המדינה, גופי הביצוע השונים וקבלני המשנה וכלל, בין השאר, פעולות אכיפה, חקירות אפידמיולוגיות, מתן חיסונים, מתן כלי סיוע לנדרשים, וטיפול במבודדים, בחולים ובאוכלוסיות נזקקות. מאמר זה מתייחס למישור הראשון, ומבקש להתייחס באופן ספציפי להנחיות שהסדירו את הפעילות במרחב הציבורי ובהן: "התו הסגול", "התו הירוק" ותוכנית "הרמזור".
בשנת 2020 הביא נגיף הקורונה להתממשות איום של מגפה על העורף בישראל. האיום הוא חלק מרשימת האיומים הקיימים על העורף שכוללת: מלחמה וטרור; מתקפות סייבר; אירועי חומרים מסוכנים ואסונות טבע כמו רעידת אדמה, צונאמי, שריפות ושיטפונות. כל איום על העורף הישראלי מצריך היערכות והתמודדות מותאמת בהתאם למאפייניו. מאמר זה מבקש תחילה להשוות את מאפייני האיום של הקורונה עם מאפייני האיומים המלחמתיים, שבאים לידי ביטוי באירועי התקפה שבהם משוגרים רקטות וטילים לעורף. המאפיינים שאותם נשווה הם: על מי חל האיום? מה ההיקף הגיאוגרפי של האיום? מתי האיום הופך ממשי? מה משך האיום? וכדומה.
ככל שיש דמיון בין מאפייני האיום של הקורונה על העורף מצד אחד, והאיום המלחמתי מצד אחר, כך סביר כי יהיה דמיון בין צעדי ההתגוננות במרחב הציבורי נגד הקורונה ובין מדיניות ההתגוננות המתוכננת של פקע"ר ביחס לאיום המלחמתי. הדבר יכול לסייע למקבלי ההחלטות ללמוד כיצד לעצב לעתיד שינויים בצעדי ההתגוננות בהתאם לשינוים במאפייני האיום.