על צה"ל להפנים כי איום צבאות הטרור מחייב היערכות הגנתית בעלת מאפיינים דומים לזאת שקידמה בעבר את צבאות ערב. ארגון מחדש של צבא היבשה - תוך צמצום מספר המפקדות, הפרדה בין כוחות הבט"ש לכוחות המתמרנים והיערכות מחדש להגנה בגזרות המאוימות - הוא תנאי הכרחי להגנה יעילה יותר ולפעולה אפקטיבית יותר במלחמות העתיד
לוחם מגדוד נשר - חיל הגנת הגבולות. התמקדותו של כל מערך במשימותיו תאפשר ליחידות המתמרנות הסדירות להתרכז באימונים ובכוננות למלחמה. צילום: אתר צה"ל

לוחם מגדוד נשר - חיל הגנת הגבולות. התמקדותו של כל מערך במשימותיו תאפשר ליחידות המתמרנות הסדירות להתרכז באימונים ובכוננות למלחמה. צילום: אתר צה"ל

בספרו מלחמה ללא אות מתאר תא"ל (מיל') משה (צ'יקו) תמיר כיצד עברו שנים עד שבצה"ל הפנימו שהלחימה מול חזבאללה איננה חלק מהבט"ש אלא היא, במהותה, לחימה נגד גרילה. גם כעת נראה כי אף שצה"ל הפנים היטב שלחזבאללה יכולות צבאיות המאפשרות לו לחדור בתנאים מסוימים אל תוך שטח ישראל, נדמה כי לא בוצעו השינויים הנדרשים בהיערכות הכוחות בגליל כדי להתאים למציאות זאת. פרסומים בעיתונות מלמדים כי צה"ל בונה מערכת מכשולים לאורך הגבול וכי לעיתים הוא מרכז כוחות כוננות בגזרה. ואולם לפחות לפי מקורות גלויים, יש ספק אם צה"ל נערך להגנה על הגליל כראוי.

סביר להניח שבמלחמה הבאה ייאלץ צה"ל לנהל קרב הגנה, גם אם מוגבל, לפני שיוכל לתמרן אל שטח האויב. אם הנחה זו אכן אפשרית, על צה"ל להקים בצפון מערך הגנה המבוסס על עקרונות העומק, העתודה, והחלוקה למערכי אבטחה והחזקה. העיסוק בשאלת הגנת הגליל בפרט, והגנת הגבולות בכלל, הוא פתח לדיון במידת התאמת מבנה צבא היבשה לאתגרים הניצבים מולו. נקודת המוצא למאמר זה היא שארגון צבא היבשה אינו רק תוצאה של תכנון מראש המותאם לאתגרי השעה, אלא גם תוצאה של מערכת שהתפתחה בהדרגה, בשורה של צעדים, שכל אחד מהם היה הגיוני ונכון בשעתו אך אינו בהכרח כזה גם כיום. במאמר בכוונתי להתבונן בצבא היבשה ובאתגריו במבט־על המתנתק לרגע מהקיים והמוכר, ולהציע מודל חדש לארגונו. אדון בשלוש הצעות לשינוי אשר לכל אחת היגיון פנימי משלה, אך לשלושתן יחד היגיון ארגוני שלם שעשוי לבשר על מהפכה בארגון צבא היבשה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן