קטלניות הלוחם הבודד

אימון ירי של חזבאללה במטרה עם מיגון גוף. ההבדלים בין האמצעים שבהם מצויד כל צד הם זניחים ביחס למיומנות הלוחמים

צה"ל מצויד במיטב הטכנולוגיה הישראלית והעולמית, והוא יודע להשתמש בה היטב – בים, באוויר וביבשה. שריונרים, לוחמי הנדסה ולוחמים ביחידות אש (ארטילרית או רקטית) נמצאים בעמדת עליונות על האויב. לרוע המזל, האויב מבין זאת היטב, ולכן שואף לפרק את הצק"פ (צוות קרב פלוגתי) ולמשוך מתוכו את החוליה החלשה – הלוחם הרגלי – אל השטח הבנוי הצפוף, המקום הנוח לאויב, שבו אין ללוחם הרגלי הישראלי עליונות. לוחמי צה"ל, כמו לוחמי האויב, מצוידים בנשק אישי, תחמושת, מיגון, אמצעי ראיית לילה וכדומה. ההבדלים בין האמצעים שבהם מצויד כל צד הם זניחים ביחס למיומנות הלוחמים. בעוד לוחמי האויב משרתים זמן רב יותר במודל של שירות מקצועי ומשפרים את מיומנותם בלחימה, לוחמי צה"ל משתחררים תוך שנתיים מסיום ההכשרה ונכנסים למאגר כוחות המילואים, המתאמנים בתדירות נמוכה יחסית לשמירת כשירות בסיסית בלבד, ומטפחים במקביל קריירה מקצועית הרחוקה ממקצוע הלוחם הרגלי.

מטרת מאמר זה היא ניתוח מקצועי של הלוחם הבודד ואמצעי הלחימה הבסיסיים שהוא נושא (נשק, כוונות, תחמושת ומיגון), ובמתאר לחימה אורבני "רגיל" (להבדיל מהעולם התת־קרקעי, שהוא נחלתם של יחידות ייעודיות). הניתוח במאמר ינתק את הלוחם מתהליך ההכשרה שלו ומהמעטפת הארגונית הצבאית המקנות לו עליונות מול האויב ומתבטלות בלחימה בשטח הבנוי. הנחת עבודה בתחום המיגון האישי היא כי קיים יחס הפוך בין מיגון הלוחם לכושר הניידות שלו, בעיקר עקב משקל המיגון והסרבול שהוא עלול ליצור.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"