רק דגים מתים שוחים עם הזרם

לא ניתן להימנע מקיבעון הגותי, תורתי ומעשי, הנובע משימוש חוזר ונשנה בשני מקורות יחידים במשך יותר משלושה עשורים

בקורסי הכשרת הקצונה השונים של צה“ל ניתן להבחין בכך שחלק מהתכנים המקצועיים הנלמדים (בהם פרקי תורת המבצעים, תורת הפו“ש וכדומה) נשענים על מספר מוגבל של תיאורטיקנים צבאיים כדי להסביר את העומק התיאורטי/הגותי של התכנים הנלמדים ולספק מעין מסגרת תיאורטית רחבה לתכנים המעשיים־מקצועיים. עם זאת, בעיקר בקורסי ההכשרה הבכירים, אין כמעט קורסים המדגישים את הלימוד התיאורטי באופן מקיף דיו, ומספר התיאורטיקנים הנלמדים מצומצם ביותר, בהתייחס למספרם היחסי ולהיקף כתיבתם במהלך ההיסטוריה.

ניתן להניח שיש הסוברים שרבים מהם אינם רלוונטיים לבעיות המבצעיות המעסיקות כיום צבאות בכלל, ואת צה“ל בפרט, אך הם מהווים נדבך חשוב ללימוד המקצוע הצבאי. יתר על כן, אנחנו מוצאים שתיאורטיקנים לא מעטים עדיין רלוונטיים לימינו, גם אם כתביהם חוברו לפני עשרות ואף מאות שנים, ונכון יהיה לשלב את הגותם בלימוד ביקורתי ומשווה, המתבסס על עומק תיאורטי עשיר ומגוון יותר. מטרתו של מאמר זה לבחון ולהצביע, באמצעות גישת ”ההעדפה הנגלית“, על תיאורטיקנים צבאיים שכתביהם רלוונטיים ללימוד המקצוע הצבאי כיום. המאמר יציע רשימה של תיאורטיקנים צבאיים ושל כתביהם המרכזיים, שראויים לשמש כמקורות ההשראה המרכזיים בהכשרת הקצונה בצה“ל.

ראשיתו של המאמר יהיה בהגדרת הבעיה, כלומר מדוע נלמדים תיאורטיקנים מסוימים מול הזנחתם כמעט כליל של תיאורטיקנים אחרים. חלקו השני והמרכזי של המאמר יציג את אותם תיאורטיקנים אשר נלמדים בצבאות אחרים, ועם סקירת הספרות המחקרית העוסקת בתחום המחשבה הצבאית תורכב הרשימה הרלוונטית (לדעת כותבי שורות אלה), של השמות הראויים לשמש כמקורות ההשראה לקציני צה“ל. נעשה זאת באמצעות הצגת מתודולוגיה ותכנים רלוונטיים המאפשרים לענות על שאלה מורכבת זו.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"