לי כל גל נושא מזכרת: בין גלי הפליטים וגלי הטרור

איילן כורדי, הפעוט הסורי בן השלוש שנמצא מת בחוף הים בטורקיה

בשנים האחרונות לבשו האיומים הביטחוניים צורה חדשה. בעידן שבו לוחמת הייטק ואיומי סייבר נמצאים בראש סדר העדיפויות, הרעיון שמיליוני פליטים מסתובבים בעולם ומהווים איום בטחוני נשמע ישן. ואולם, בניגוד ללוחמת סייבר המתקיימת בעולם הווירטואלי, פליטים מתקיימים בעולם הממשי והטרור שצומח ממשבר הפליטים נראה כמו ניגודה של הלחימה החדשה. בעוד שהזיכרון של קריסת מגדלי התאומים ב־2001 התפוגג ממזמן, כפי שטוען ההוגה הסלובני סלבוי ז'יז'ק, הרי שהרעיון העומד בבסיסו של כל טרור, בין בסייבר ובין במחנות של פליטים, קיים גם כיום ומנוסח כנוכחותו של גורם אימתני המאיים על הסדר העולמי.1

ב־2015, במהלך "האביב הערבי", נמלטו מאזורי הקרבות במדינות השונות מיליוני פליטים והפכו לאתגר של ממש עבור מדינות אירופה. לדוגמה, בשנה זאת קלטה יוון בלבד 856,723 פליטים.2 בניגוד למהגר, שהוא כל מי שעובר גבול בין־לאומי ללא קשר למניעיו, הרי שפליט הוא מי שאין לו ברירה - סכנה מוחשית ומיידית נשקפת לחייו, אם לא ינסה להציל את עצמו על־ידי חציית גבול. כאשר אותו פליט מגיע אל מעבר הגבול למדינה כלשהי צריך להתקיים תהליך כפול: המדינה הראשונה שאליה הגיע צריכה לרשום אותו,3 ובמקביל הוא צריך לבקש בקשה לקבל מעמד של פליט. אם תאושר בקשתו - יקבל זכויות של פליט לפי אמנת ז'נווה.4

הגדרה פורמלית זאת לא משקפת היטב את המשבר שיצרו הפליטים בעולם. מדובר על מציאות שבה מיליונים של בני אדם "נפלטו" מן המארג המדינתי שלהם מחד גיסא, ואין להם הזדהות, דתית או לאומית, עם המדינה שאליה הגיעו מאידך גיסא. מכאן מתחיל הקשר ההדוק שבין גלי הפליטים וגלי הטרור, או כפי שניתן לכנות את התופעה "טרוריזם של פליטים".

מאז 2015, עת החלו הפליטים לעבור מאזורי עימות לטורקיה ומשם דרך יוון לאירופה כולה, נמצאת היבשת תחת גל של טרור. לדוגמה, שניים מהמחבלים שביצעו את מתקפת הטרור בפריז בנובמבר 2015 הגיעו מסוריה דרך יוון בדרכון סורי מזויף או גנוב, והזדהו כפליטים. כאשר נחשף המסע שעשו בכל רחבי יבשת אירופה עד להוצאה לפועל של פיגועי הטרור, היה ברור שיש קשר בין טרור ובין גל הפליטים.5

גם בפיגוע במטרו בבריסל ב־2016 היו מעורבים פליטים, והעובדה שמדובר בבירת האיחוד האירופי הפכה את המאבק בפליטים לסימבולית.6 בגרמניה, במשך שבוע אחד, בין 18 ביולי-24 ביולי 2016, התרחשו ארבעה אירועים אלימים הקשורים לפליטים, מה שגרם לתחושה של אובדן שליטה.7 כמו כן, בפיגועים אחרים שהתבצעו באירופה מאז 2015 התגלו על המחבלים מסמכים של פליטים.8

בתחילת נובמבר 2020 התרחש פיגוע טרור בשש זירות שונות בווינה שבאוסטריה. חמישה בני אדם נהרגו סמוך לבית כנסת מרכזי, יותר מעשרה נפצעו, יהודים הונחו להסתיר סממנים דתיים ונדמה כי מתקפת הטרור המשולבת הצליחה לערער את הביטחון של הקהילה היהודית המקומית ואת היכולת להגן עליה.9 לאחר חקירה התברר שהטרוריסטים, שגויסו לדאעש, התחזו לפליטים שהגיעו מסוריה.

כמה ימים לאחר הפיגוע פורסמה ידיעה על קטטה שפרצה במחנה פליטים באתונה, וחשפה את ההשתייכות של חלק משוכני המחנה לדאעש. צירוף המקרים חשוב על־מנת להבין את המסלול של הפליטים באירופה: הגיוס לדאעש מתחיל עוד במחנות הפליטים ביוון - התחנה הראשונה לכניסת הפליטים לאירופה. מכאן שטיפול בבעיות של הפליטים ביוון יכול לעצור את הגיוס, ולמנוע את ההגעה שלהם לאירופה כאשר הם כבר מגויסים למשימה.

נוכל לטעון ש"טרוריזם של פליטים" מקורו באוכלוסייה נודדת, חוצה ארצות ויבשות, ללא שייכות מדינתית ובניסיונות להתחמק מרישום. נוסף על כך, מדובר באוכלוסייה המגיעה מאזורי עימות, לרוב ממדינות מוסלמיות שנושאת פער אידיאולוגי, תרבותי ודתי בין המקום שממנה היא מגיעה והמקום שאליו היא שואפת להגיע. כפי שניסח זאת סלבוי ז'יז'ק במסה שכתב מייד עם פרוץ משבר הפליטים: "לא כל הפליטים יגיעו לנורווגיה, והנורווגיה לה שוחרים - לא קיימת".10 במילים אחרות, לאן שהפליטים רוצים ללכת לא ניתן להגיע, וספק אם המקום שעליו הם חולמים קיים כאופציה מבחינתם. התוצאה - הם יישארו במקומות שאליהם לא רצו להגיע. הפליטים שנמלטו מאזורי עימות כבר הוכיחו מעל לכל ספק, שהם מוכנים לסכן את חייהם למען המטרה. לצאת לים הפתוח בסירות רעועות, לחצות גבולות באישון לילה תוך כדי סיכון במוות מיידי ולצעוד באזורים חמים ימים רבים בחוסר ודאות. זאת למעשה נקודת המוצא המשותפת לפליט ולטרוריסט - מציאות בלתי אפשרית שהוא לא מוכן להשלים עימה.

מבצעי הפיגוע בשדה התעופה בבריסל כפי שנצפו במצלמות האבטחה

פליטים - בעיה של "לא רואים ולא שומעים"

מאמר זה הוא תוצר של מחקר שנערך במכללה לביטחון לאומי במסגרת "סמינר אירופה". שאלת המחקר התייחסה לפליטים "שלא הגיעו לנורווגיה", כלומר נותרו תקועים במחנות הפליטים ביוון המשמשת שער לאירופה. סוגיית הפליטים משפיעה על הביטחון הגלובלי, האזורי והלאומי. במובן הזה ביטחון לאומי הוא מושג שכולל בתוכו התייחסות משולבת לסוגיות של הגנה לאומית ואזרחית, בזיקה לבעיות חברתיות וכלכליות - ושאלת הפליטים היא בדיוק מסוג השאלות שיש להם נגיעה לכל התחומים האלה.

בראייה גלובלית עולות השאלות כיצד מתמודדת מדינה עם שטף מפתיע של פליטים במשך זמן? מהם האתגרים והדילמות שמציבים פליטים אלה למדינות שאליהן הם מגיעים, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה מדינית וכלכלית? ומה ההשלכות האזוריות והכלל־עולמיות של הסוגיה?

מאמר זה נע בין שני סוגים של פליטים. מצד אחד הפליטים שפגשנו ואיתם שוחחנו במחנות הפליטים שביוון - פליטים שברחו מאזורי מלחמה כדי למצוא עתיד טוב יותר וחיים במציאות טרגית. הקשבה לסיפורי חייהם, בעיקר כאשר מדובר בפליטים סורים ואיראנים שמוכנים לדבר עם סטודנטים ישראלים (כך הצגנו את עצמנו בסיור) הייתה חוויה מטלטלת. מצד אחר יש את הפליטים שעליהם התקשורת מדווחת כטרוריסטים.

אחת השאלות שהציף הביקור במחנות הפליטים הייתה כיצד, או האם הפליטים האלה שעימם דיברנו יהפכו מתוך ייאוש או מתוך אידאולוגיה למסוכנים? סיור במחנות אלה אינו רק מתודה מחקרית. הוא קשור בהבנה שהבעיה הביטחונית של הפליטים היא שהם רוצים להיות "בלתי נראים", על־מנת שיוכלו לעבור ממקום למקום ביתר קלות עד שיגיעו ל"נורווגיה" (אוטופיה) שלהם. במקביל, גם האינטרס של המדינה הקולטת הוא להעלים אותם מן העין ולרכז אותם במחנות עם מינימום חיכוך לאוכלוסייה המקומית. מכאן אולי אפשר להבין את האמירה של האפיפיור פרנציסקוס: "מחנות הפליטים באירופה מזכירים מחנות ריכוז".11

נכון לנובמבר 2020, הפליטים ביוון מרוכזים באיים, ובעיקר באי לסבוס.12 ואולם גם בפאתי אתונה יש מחנות גדולים, רובם נסתרים מהעין, במרחק 40 דקות נסיעה לפחות. אחד המחנות, לדוגמה, ממוקם בבסיס צבאי קטן ונטוש. במתחם בגודל ארבע דונם מתגוררים כ־200 פליטים, מתוכם 150 ילדים. בתוך המחנה יש גן ילדים, מגרש כדורסל קטן ומטבח משותף שבו משתמשים התושבים במוצרים שהתקבלו מהאו"ם. במחנה אין בית ספר או תעסוקה לבוגרים, והחיכוך עם האוכלוסייה המקומית מינימלי. ראיה למצבם העגום ניתן לראות בעובדה שכל 200 באי המחנה חולקים שלוש מכונות כביסה בלבד.

פליטים ברחובות אתונה. צילום: ערן פלד

מסע בין מחנות

בכניסה לאחד ממחנות הפליטים שוחחנו עם פליט איראני שישב שבע שנים בכלא באיראן בשל התנגדות למשטר. הוא סיפר על המסע המסוכן שהביא אותו ואת משפחתו בסופו של דבר לאתונה. כעת חלומם להגיע לגרמניה, אולם מגפת הקורונה קטעה את החלום. היציאה מן המחנה מוגבלת, אין אפשרות לעבוד. הם אמנם מקבלים מזון שמאפשר להם קיום בסיסי וטיפול רפואי במקרה הצורך, אך החיים במחנה קשים וחוסר הוודאות רב.

המפגש בין קבוצת ישראלים ובין פליט איראני הוא אירוע משמעותי לא רק ברמה האישית. הסיפורים האלה אינם מגיעים לערוצי התקשורת, ומצבם של הפליטים במחנות באירופה אינו חלק מסדר היום התקשורתי עד שמתרחש פיגוע טרור. מחנות פליטים אינם "אירוע" - הם תופעה מתמשכת. מתקפת טרור לא מתחילה בשנייה שיש הרוגים, ומאחורי גלי הטרור יש חיי יום־יום. לתקשורת יש סימביוזה עם אירועי טרור, עד כדי כך שיש הטוענים שטרור לא יכול להתקיים ללא תקשורת ותקשורת לא יכולה להתקיים ללא טרור.

אחד ההישגים שכל פליט שואף אליו הוא לצאת ממחנה הפליטים. הם נמצאים ברחובות אתונה, בכיכרות ובשווקים. בסיור נפגשנו ושמענו את הסיפורים שלהם, כחלק מהרצון לחשוף את מה שלא רואים בתקשורת. באדיר למשל הוא פליט בסוריה שלא נרתע כלל מלדבר עם ישראלים. האנגלית שלו טובה מכיוון שהיה סטודנט לאנגלית בדמשק. ב־2015 נפטר אביו והוא הגיע עם אימו לאידליב. משם עברו את הגבול והחלו במסע בין מחנות פליטים ביוון. תחילה במחנה בלסבוס, אחר כך במחנה באתונה ומשם הצליח לצאת ולגור באתונה עצמה. חברים שכבר הגיעו לגרמניה שולחים לו כסף, וכך הוא מצליח להתקיים.

כאמור, הסיפורים האישיים לא מצליחים לחדור את דעת הקהל העולמית מאחר שהמדינות המעורבות מעדיפות להשאיר את המחנות מחוץ לסדר היום. מדי פעם מתפרסמת ידיעה על גורלם של הפליטים, למשל כמו באוגוסט האחרון אז גירשה יוון מתחומה כאלף פליטים ונטשה אותם לגורלם בלב ים.13

מפגישות עם בכירי ממשל ביוון ניכר שחלה אבולוציה ביחס למשבר הפליטים. כאשר החל המשבר לפני חמש שנים הופתעה יוון מכמות הפליטים שהגיעה לחופיה, הפתעה ששיחקה כמובן לטובתם של הפליטים - העובדה שיוון לא ציפתה לכמות הזאת גרמה להכנסת אורחים, ולמדיניות של פתיחת גבולות ומתן מקלט. משרד הפנים הוא שטיפל בפליטים, אולם כיום המצב שונה מכיוון שביוון הבינו כי הסוגיה לא קשורה לבעיות פנים אלא לאיומים מול סוריה וטורקיה.14

אתונה סבורה כי אנקרה מנסה להשתמש בפליטים כדי ללחוץ על אירופה לסייע במלחמה בסוריה. שתי המדינות - יוון וטורקיה - נמצאות בסכסוך על שדות גז, שבו מעורבות מדינות רבות.15 מגפת הקורונה והמציאות הכלכלית הקשה כתוצאה מן המשבר גרמה להקשחת המדיניות, הן של טורקיה והן של יוון בנושא הפליטים. העולם כולו ובכלל זה האיחוד האירופי עסוקים בנגיף הקורונה, והמדינות המעורבות מנצלות את המצב על־מנת להדק את הגבולות ולמנוע כניסתם של פליטים ואף לגרש פליטים שכבר הגיעו לארצם.

כתוצאה מכל אלה יוון משנה אסטרטגיה, ומטפלת בפליטים כאיום על ההגנה הלאומית. נושא הפליטים עבר לטיפול משרד ההגירה ויוון התחילה במדיניות של הגנה הדוקה יותר על הגבולות. כיום נבנית גדר ביטחון ביוון, שמתגברת את כוחות חיל הים בגזרת הים האגאי. כל אלה פעולות שנעשו בדיעבד, כאשר יוון כבר חמש שנים בתוך משבר הפליטים - בדיוק הזמן שבו בעיה זמנית הופכת להיות כרונית.

חילוץ מהגרים מאפריקה על ידי אנשי משמר החופים האירי, יוני 2015

הזירה האזורית והבין־לאומית

בספטמבר 2015 נחשף העולם לצילום של איילן כורדי, ילד בן 3 שנמלט מסוריה בסירה שהייתה אמורה להגיע ליוון וטבעה לחופה של טורקיה. תמונה אחת שהסבירה במקום אלף מילים את הטלטלה האזורית ומערכת היחסים הסבוכה בין יוון, טורקיה וסוריה. במרס 2020 החריף המשבר בין טורקיה ויוון סביב נושא הפליטים. מצד אחד טורקיה דחפה את הפליטים לכיוון יוון, ומצד אחר ניסתה להגביר את הלחץ על האיחוד האירופי לסייע לה כלכלית ומדינית עם הסוגיה.

עיקר הבעיה נמצא במעבר במחוז אידליב שבסוריה. הקורונה גרמה לירידה דרסטית במעבר פליטים עקב הסגר העולמי, והצמצום של המעבר ממקום למקום ומיבשת ליבשת. יוון הדפה את הפליטים בחזרה לגבול, והדבר הגביר את המתח הקיים ממילא בין המדינות.

עיקר המתח הוא סביב סוגיית השליטה באיים שנמצאים בים האגאי ובים התיכון, נקודת חיכוך ותיקה בין טורקיה ויוון. שתי המדינות שואפות לריבונות בחלק מהאיים, ויש אי הסכמה בעניין תיחום הגבולות הימיים.16 נושא זה נעשה טעון מאז שחתמה טורקיה ב־2019 על הסכם עם לוב, שבו נקבע הגבול הימי בין שתי המדינות לפי קווי העמדה הטורקית, בניגוד לעמדה היוונית.

כיצד הסכסוך הטריטוריאלי הימי נוגע למשבר הפליטים? הסכסוך הטורקי-יווני מלמד את העולם שבכל מה שקשור להגנת גבולות אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כאשר גבול פרוץ - הוא פרוץ לשני הצדדים. לטורקיה בעלת השאיפות האימפריאליות היה אינטרס לשמור על גבולותיה פרוצים על־מנת להשיג שליטה באזורים שונים, למשל בסוריה. כאשר האחרונה איבדה את השליטה על גבולותיה בעקבות מלחמת האזרחים - נכנסו אליה כוחות רבים דרך טורקיה. ואולם הגבולות הפרוצים אפשרו גם כניסה של רבבות פליטים מסוריה לטורקיה.17

רק לאחר שזרם הפליטים שטף את אירופה, החלה טורקיה לאטום את גבולותיה באמצעות מערך של גדרות, מכשולי בטון ואמצעים אחרים באורך של כ־911 ק"מ. למעשה, טורקיה ממשיכה להשאיר לעצמה פרצות בגדר לצורך מעבר של כוחותיה ולצורכי התעצמות אזורית. אותן פרצות שממשיכות לשמש גם את הפליטים.

זרם הפליטים חשף מציאות בעייתית מבחינת האיחוד האירופי: לפתע הסתבר שהגבולות של האיחוד היו פרוצים ולא מאובטחים. עיקר הבעיה הייתה ועודנה בהגנה על הגבולות הימיים. הקושי לסגור את הגבולות בפני כל סירת גומי הנושאת 20 פליטים, בעיקר באזורים של איטליה ויוון, הוא קושי ביטחוני ממשי. הונגריה וקרואטיה התמודדו אף הן עם בעיה של הגנת גבולות, שכן עשרות אלפי פליטים שיצאו מטורקיה לאורך "המסלול הבלקני" איימו על הגבול של מדינות אלה. בתגובה הן סגרו בצעד חד־צדדי את מעברי הגבול במסלול זה, ובכך לא אפשרו לפליטים להיכנס.18 פעולה זאת מנוגדת ל"אמנת שנגן" מ־1985, המאפשרת למעשה תנועה חופשית של אזרחי האיחוד.

באיחוד האירופי מנסים למצוא פתרונות כדי למנוע משבר פליטים נוסף. לדוגמה, הם מנסים למנוע מהפליטים לצאת בכך שהם עוצרים את המבריחים עוד לפני צאתם לדרך. כך הם מנסים להפחית את המראות של טביעת הספינות הרעועות - שיוצרות נזק תדמיתי. ואכן מבחינת הנתונים המוצגים על־ידי סוכנות הפליטים של האו"ם, אכן חלה ירידה מובהקת במספר הסירות שטבעו.19

לכל אלה יש להוסיף את ההשפעה של משבר הקורונה על סוגיית הפליטים. מנתונים של סוכנות האו"ם לפליטים רואים שב־2020 פחת זרם הפליטים המגיעים ליוון באופן משמעותי. ייתכן שבשל הסגר שהטילו המדינות בעקבות התפרצות הנגיף. ואולם ההשפעה של הקורונה על הפליטים תהיה בוודאי בהיבט אחר - הפן הכלכלי.20

גרפיטי באחד ממחנות הפליטים

הזווית הישראלית - האם משבר הפליטים מגיע לאזור הים התיכון?

בעשור האחרון ישראל ויוון נמצאות ביחסים טובים, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה מדינית:21 ב־2011 סייעה יוון לישראל לעצור את המשט השני לעזה; ב־2014 עבר חוק בפרלמנט היווני האוסר על הכחשת שואה; בינואר 2016 התקיימה פסגה משולשת ראשונה בין ראשי המדינות יוון-קפריסין וישראל, ומאז התהדקו שיתופי הפעולה בתחומים שונים המשפיעים על הביטחון הלאומי של ישראל.22

על רקע זה יש להבין את הסיכון שישראל לוקחת מול טורקיה לנוכח המתיחות שבינה ובין יוון. אין להוציא מכלל אפשרות סבירה ששתי המדינות ייגררו לעימות חזיתי צבאי. גליה לינדשטראוס ורמי דניאל טוענים בהערכה שלהם כי: "אם אנקרה ואתונה יגיעו לעימות מזוין נרחב, אתונה תצפה לתמיכה ישראלית שתהיה מעבר לביטויי תמיכה רטוריים".23

בהיבט אחר של הקשר שבין פליטים וטרור, הרי שישראל צריכה לדאוג בכל הנוגע להגנה על גבולותיה. באיחוד האירופי כאמור מהדקים את השמירה: גדר ביטחון ביוון; סגירת "המסלול הבלקני"; הונגריה ובולגריה שפנו לישראל וביקשו ייעוץ בעניין בניית גדר כמו זה שהקימה בגבול עם מצרים; הפעילות ימית שמבצע האיחוד בסיוע נאט"ו; טורקיה שמנסה להסיט את מוקד ההגירה לזירת הים התיכון. בעקבות צעדים אלה עולה השאלה לאן ילכו הפליטים? האם בעקבות הידוק הגבולות יוותרו על "חלום נורווגיה" וימצאו חלומות אחרים?

ההיסטוריה מראה שכאשר מדובר במשברים מסוג כזה אין "חלל ריק". העובדה שמדינות אירופה ביצרו את גבולותיהן לא תוביל לכך שאנשים שנמצאים באזורי סכסוך, שבהם נשקפת להם סכנת חיים ממשית, יחזרו בהם מכוונתם לברוח. הם פשוט ינסו נתיבים אחרים.

בעיה נוספת שצריכה להטריד את ישראל מבחינה ביטחונית היא בעיית הרישום של הפליטים המסתובבים כעת במדינות רבות. משבר הפליטים יצר מצב שבו מדינות שאליהן הגיעו פליטים כיעד ראשון, והיו מחויבות לרשום את הנכנסים, לא עשו כן. זאת במטרה שהפליטים "הלא רשומים" יעברו למדינה אחרת ויירשמו שם. התוצאה: עשרות אלפי מוסלמים (אין אפשרות לדעת מספר מדויק) ממדינות שעוינות את ישראל כמו סוריה, לוב ואיראן, התחמקו למעשה מרישומים ונמצאים היום במדינות כמו דנמרק, שוודיה ומדינות עשירות נוספות שאליהן ניסו להגיע מלכתחילה.

אחד התרחישים האפשריים כתוצאה ממשבר הקורונה העולמי הוא קריסה או ערעור היציבות של משטרים ומערכות שלטוניות באזור. לדוגמה, במדינות כמו ירדן, לבנון ומצרים יש קושי להכיל את המשבר מבחינה כלכלית. ישראל צריכה להיות מוכנה לכך שבמצב של כאוס וקריסת מערכות, למשל במדינה כמו לבנון, היא תיתפס כמקום בטוח יחסית ויציב וגלים של פליטים יתחילו לנוע לכיוונה.24

למשבר הפליטים השלכות על ישראל הן בסוגיה של הגנת גבולות והן בהקשר הרחב יותר של התמודדות עם טרור אסלאמי. התופעה של פליטים רבים המגיעים לכל מדינה באירופה מארצות שמחזיקות בגישה אנטי־ישראלית צריכה לייצר בישראל לפחות מודעות לבעיה, גם אם האיום נראה רחוק.

פליטים בתחנת הרכבת וינה מערב, ממתינים לרכבת שתיקח אותם לגרמניה, 5 בספטמבר 2015