ניצחון במאבקה של הדמוקרטיה בטרור: ניצחון משולב מתמשך

כיצד משפיעים מאפייני המלחמה נגד הטרור על תפיסת הניצחון? הדיון שלהלן בוחן את היעד המדיני ואת האסטרטגיה לממשו.

היעד המדיני

בלוחמה מסורתית בין מדינות, מוגדר הניצחון במונחים של מציאות מדינית חדשה טובה יותר, המושגת לאחר הכרעה בשדה הקרב או במלחמת התשה. בכל אחד מהמקרים הללו, ניתן לתאר את נקודת הזמן שבה הושג הניצחון. בניגוד לה, המלחמה החדשה היא מאבק מתמשך ללא נקודת סיום מוגדרת - הכרעה צבאית או כניעה הן מונחים בלתי רלוונטיים מעיקרם. לפיכך, היעד המדיני שביחס אליו נקבע המושג "ניצחון" איננו מציאות עתידית ושונה, כי אם "מציאות הוֹוה מתמשכת". מציאות הווה זו מתייחסת לשימור מתמשך של ביטחון ושל איכות חיים, מתוך שמירה על ערכי הליבה של החברה המתמודדת על אף המאבק הממושך ולכל אורכו. מדובר בגישה דומה לזו שנוקטים גופי אכיפת החוק, שמטרתם אינה חיסול מוחלט של הפשע, אלא הפחתתו לרמה שניתנת לשליטה תוך שמירה על ערכי החברה.

היעד המדיני מצביע על פרמטרים שונים להצלחה עבור כל אחת מהחזיתות שהגדרנו קודם: בחזית הביתית (האזרחית), ההצלחה נמדדת בחוסן החברתי שהושג ובשימור ערכי הליבה באמצעות דמוקרטיה מכלילה. בחזית הבין־לאומית המדד הוא שימור הלגיטימציה - הבסיסית, הזירתית והמצבית - בעיני הקהילה הבין־לאומית. בחזית הצבאית, מדובר בהגנה על אזרחי המדינה, על שטחה ועל התשתיות והמתקנים שבה, במטרה לאפשר את חיי היום־יום במרוצת המאבק.

כשמשקללים אותם יחד, ניתן לסכם יעדים אלה כדלהלן: התכלית המדינית במלחמה נגד הטרור כוללת קיום ביטחון ואורח חיים מיטבי בזמן מאבק מתמשך, מתוך שמירה על ערכי הליבה של המדינה הדמוקרטית, הנתפסת כשחקן לגיטימי בקהילה הבין־לאומית. הניצחון הוא כולל (מתרחש בו־זמנית) ומתמשך - הוא אינו אירוע יחידני, כי אם תהליך מתמיד.                  

נשיא ארצות־הברית לשעבר, ברק אובמה, אמר בנאום באוניברסיטת ההגנה הלאומית (NDU) במאי 2013: "אמריקה ניצבת אם כן על פרשת דרכים. עלינו להגדיר את טבע המאבק ואת רוחב היריעה שלו, שאם לא כן הוא יגדיר אותנו. עלינו לשים לנגד עינינו את אזהרתו של ג'יימס מדיסון כי 'אין אומה המסוגלת לשמר את חירויותיה בעיצומה של לחימה'. לא אני ולא אף נשיא אחר נוכל להבטיח תבוסה מוחלטת של הטרור [...] את ניצחוננו על הטרור לא יציין טקס כניעה על אוניית מערכה [...] הניצחון יימדד בהורים הלוקחים את ילדיהם לבית הספר [...] באיש צבא לשעבר הפותח עסק [...] בנחישות השקטה - אותו סירוב להיכנע - שהוא המגן והחרב שבידנו גם יחד".

האסטרטגיה להשגת הניצחון

בניגוד ללוחמה המסורתית, את המלחמה החדשה לא ניתן לנצח בכוח צבאי בלבד. את האסטרטגיה להשגת הניצחון יש להשתית על גישת העוצמה החכמה, התפורה בדיוק למידתו של מאבק המדינה הדמוקרטית בטרור. עוצמה חכמה משלבת מרכיבים של עוצמה צבאית, דיפלומטית, כלכלית ותרבותית במטרה להשיג ניצחון. כאסטרטגיה לניהול המלחמה נגד הטרור, עוצמה חכמה צריכה לשקף איזון דינמי בין כוח קשה לרך; בין עצימות נמוכה לגבוהה; ובין החזיתות שבהן מתחולל המאבק.

האיזון בין עוצמה רכה לקשה מצביע לא רק על כך שניצחון במאבק לא יכול להיות מושג בחזית הצבאית באורח בלעדי, אלא גם על הצורך לנקוט צעדים אקטיביים במטרה להעניק תקווה לאוכלוסייה שמתוכה פועלים ארגוני הטרור. למשל, מתן הזדמנויות כלכליות וחינוכיות משמש גם כדי להרחיק את האוכלוסייה האזרחית מארגוני הטרור ובכך להחלישם, וגם להגביר את הלגיטימציה הבין־לאומית.

עם זאת, גם אם צעדים אלה עשויים לשאת פירות בטווח הקצר, אין לראות בהם תחליף לחתירה לעבר פתרון מדיני ארוך טווח. כאשר הניצחון אינו מוגדר כהכתבת תנאים לצד השני במטרה ליצור מציאות מדינית חדשה, גובר הסיכוי להגיע לפתרונות לשביעות רצונם של שני הצדדים (win-win).

המלחמה בטרור היא בעצימות משתנה. יש לפעול על־מנת שפרקי הזמן שבהם העצימות גבוהה יהיו קצרים ככל האפשר. במהלך פרקי זמן אלה, החזית הבין־לאומית והחזית הביתית משרתות את החזית הצבאית. המטרות בחזית הצבאית צריכות להיות שימור ההרתעה ולא ניסיון להביא להכרעה. במהלך התקופות שבהן העצימות היא נמוכה, סביר שמרכז תשומת הלב יוסט והחזית הצבאית תהפוך משנית לשתיים האחרות. אסטרטגיה של עוצמה חכמה מאפשרת לעבור במהירות בין החזיתות השונות ולזהות את ההשפעה ההדדית ביניהן. פעולות או הצהרות בחזית האזרחית עשויות להשפיע על הלגיטימציה הבין־לאומית, ופעילות צבאית עשויה להשפיע על החוסן הלאומי.

ליעדים הצבאיים השפעה ניכרת לא רק על התוצאה הצבאית, אלא גם על התוצאות מבית ובזירה הבין־לאומית. ככל שגדל הפער בין ההצהרות הפוליטיות שנישאו מראש ובין ההישגים הממשיים של המבצעים הצבאיים, כך גדלה תחושת הניצחון שחווה היריב וגדל הנזק לחוסן החברתי. מכאן ההכרח שההנהגה הצבאית והמדינית תכיר במציאות המלחמה בת־זמננו ובמגבלותיה, תדע להסביר אותה לציבור מבעוד מועד, ותגדיר מהי השאיפה ומה בר־השגה בכל אחת מהחזיתות.

לבסוף, כל אסטרטגיה עבור המלחמה החדשה צריכה להכיר באפשרות של שינויים מהירים בטיב האויב. ארגוני טרור הם גמישים יותר ממדינות, באופן שגם האידיאולוגיה וגם המבנה הארגוני שלהם עשויים להשתנות במהירות. היחלשותו של אל־קאעדה בעיראק ולאחר מכן צמיחתו של ארגון דאעש, דרשו מענה שונה עבור כל אחד מהם ושינוי באסטרטגיה. כאשר ארגוני טרור משיגים שליטה בטריטוריה והופכים להיות אחראים לאוכלוסייה אזרחית, כפי שקרה עם פתח וחמאס, הם נוטים להפוך לפרגמטיים יותר - אם כי כלל זה לא בהכרח נכון אם מדובר בארגונים המחויבים לטרור מוחלט, שלרוב נעדרים גמישות.

עלינו לפעול תחת ההנחה שהטרור לסוגיו השונים והמאבק בו יישאר חלק מהמציאות הבין־לאומית בעשורים הקרובים. הגדרה מחודשת של מושג הניצחון היא חיונית עבור התנהלות נכונה במאבק הזה. ניצחון כבר אינו מציאות של שלום עם שוך הקרבות, אלא מציאות מתמשכת שבמהלכה מדינה מנצחת כל עוד היא מגינה על ערכיה ועל אורח חייה.

מובן שנדרש מחקר רב־תחומי מתמשך בשאלה כיצד לממש את התפיסה הזו. מחקר על אודות תפיסת ניצחון חדשה - אסור שיהיה מוגבל לחזית הצבאית, אלא הוא נדרש לחקור גם את החברה, הכלכלה, החוק והמשפט ומשתנים נוספים. היעדר יכולת לתפוס את השלכות המלחמה החדשה והניצחון החדש, יוביל כמעט בוודאות להמשך היחלשותה של הדמוקרטיה ואולי אף להתפרקותה.