הסתגלות בכוח אווירי: שני עקרונות לאפקטיביות ותפקידו של הפרט
תחקיר בחיל האוויר, פברואר 2020. צילום: ביטאון חיל האוויר, עמית אגרונוב
מלחמות הן מלאי של הפתעות, ועל־מנת לנצח אותן צבאות נדרשים להסתגל לקצב ההשתנות הדינמי של הקרב. מאמר זה מנסה להציג עקרונות חשובים עבור הסתגלות בכוחות אוויר באופן פרטני ופרקטי. לא מעט חוקרים התייחסו באופן מעמיק למשפיעים המרכזיים בצבאות ובמדינות, אולם ניתוח ייחודי לחילות האוויר נעדר מן הספרות המחקרית ונדרש, משום שלכוח האוויר תכונות ייחודיות שמשמעותיות ביותר לתהליך ההסתגלות: מהירות התגובה, יכולת השינוי ושיטות התחקיר. במאמר אטען שקיימים שני תחומים שמיקוד דווקא בהם עשוי לשפר את הסתגלותו של הכוח האווירי בלחימה: תחקיר איכותי ויוזמות מקומיות.
הסתגלות צבאית
הסתגלות צבאית במלחמה היא שינוי בטקטיקות, בטכניקות ובטכנולוגיות, על־מנת לשפר את האפקטיביות המבצעית.1 ואולם בין אם ברמה האסטרטגית או בין אם ברמה המבצעית, תהליך ההסתגלות אינו פשוט עבור צבאות. ארגונים גדולים ומורכבים מתקשים מול שינויים ומושפעים משגרות, מבירוקרטיות מסובכות ומהעדפות תרבותיות מסוימות.2 גודל ההסתגלות, כמובן, גם הוא משתנה בין "אדפטציה ממעלה ראשונה" ממוקדת, ובין אדפטציה רחבה פורצת דרך "ממעלה שנייה" הנוגעת בגרעין וביסודות הרעיוניים.3 הסתגלות אפקטיבית מתרחשת כאשר אתגר קריטי מזוהה בעת עימות, ולטובתו מוצג פתרון בקבוע זמן סביר שעשוי להוביל לשיפור תוצאות המלחמה. פרופ' דימה אדמסקי מסביר שחוקרי צבא דדוקטיביים מתארים תיאוריה למלחמה אפשרית, וכאשר זו פוגשת את האנטי־תזה בשדה הקרב, לעיתים מבחינים בתהליך הסתגלות - מעין תהליך מעגלי של ציפייה והסתגלות, שמסוגל להנביט תיאוריה חדשה של ניצחון.4
מה נדרש כדי להשיג את היכולת להסתגל בקרב בצורה יעילה? החוקר ויליאמסון מאריי מתאר את ההסתגלות המוצלחת כתהליך שדורש דמיון ומוכנות לשינוי ברמת הארגון ותרבותו, ואשר מצריך הכוונה בירוקרטית מלמעלה לצד יוזמות מלמטה.5 חוקרים אחרים מסבירים שתחילה נדרש הכרה על־ידי מנהיגים פוליטיים ומפקדים צבאיים בכך שהמבָצע מצוי בבעיה. ברמה האסטרטגית, הכרה זאת אפשרית כאשר קיימים מנגנונים איכותיים לתחקור התקדמות הצבא בזמן אמת, ומאפשרים עקב כך להתאים בין האסטרטגיה והמבצעים.6 החוקר ד"ר פרנק הופמן טוען שהיכולת להסתגל באופן אפקטיבי תלויה ביכולת הארגונית ללמוד ותלוי בכמה אלמנטים מהותיים: תרבות ארגונית, שיטת פיקוד, שיטות לימוד ויכולת הפנמת לקחים.7 לפי החוקר ד"ר רפאל מרקוס, מקרבות הקואליציה באפגניסטאן ובעיראק בתחילת שנות ה־2000, ניתן ללמוד כי למידה ארגונית מובנית מסייעת לארגונים צבאיים מודרניים להסתגל באופן זריז בשדה הקרב.8 נקודת מבט מפורטת ומוחשית מספק מאיר פינקל בספרו על הגמישות, ודרך מקרי בוחן היסטוריים מציג כיצד ארגונים צבאיים מצליחים להתגבר על הפתעה בשדה הקרב אם קיימת בהם גמישות ארגונית אינהרנטית המושתתת על מאפיינים דוקטרינריים, קונספטואליים, פיקודיים, ארגוניים וטכנולוגיים - "תרבות גמישות".9
שני עקרונות מרכזיים ליחידה המבצעית
תכונות מסוימות של הכוח האוויר כמו מהירות התגובה, קצב השינוי ושיטות התחקיר מייחדות את תהליך ההסתגלות בלחימה. שני תחומים שמיקוד בהם ספציפית עשוי לשפר את הסתגלותו של הכוח האווירי בלחימה: תחקיר איכותי ויוזמות מקומיות.
תחקיר איכותי
המבנה הבסיסי של הכוח האווירי מאפשר תחקיר איכותי במלחמה. ייחודה של שיטת ההפעלה של כלי טיס הכוללות תדריך לטיסה, יציאה למשימה וחזרה ממנה, מאפשרת לשבת בחדר תחקירים כשעה אחרי הימצאות בליבה של זירת הקרב. יתרה מכך, חדר התחקירים עשוי להיות מחוץ לאיום - יתרון משמעותי להורדת לחצים לטובת חקר האמת וזיהוי אתגרים. לעומת זאת, לכוחות יבשה מתמרנים צפויים קשיים רבים בתחקור מבצעי ברמת החטיבה או הגדוד תוך כדי התקדמות בשטח אויב והימצאות באזור מאוים. יתרון נוסף לתחקיר בכוחות האוויר קשור במהירות המשימות מתדריך ועד תחקיר, המאפשר שינוי עמוק ומשמעותי. כלומר יישום הלקחים מתבטא באופן מוחשי וחד בשדה הקרב. לכן, התחקיר הוא כלי קריטי לשיפור ההסתגלות בחילות אוויר, ויש בו משום בסיס לזיהוי הבעיה.
למידה זאת נדרשת להיעשות בתחקיר מבני (אנשי הצוות של מבנה זוג או רביעייה של מטוסי קרב) וכיתתי מדי יום בלחימה, למרות הקושי הרב לרכז את צוותי האוויר תוך כדי פעילות. מדובר בהכרח שיעילותו מוכחת היסטורית, ואשר משפיע באופן הדוק על תהליך ההסתגלות לשינויים בקרב. במלחמת העולם השנייה הוכיח המדען היהודי אברהם ולד כמה קריטי הניתוח המעמיק במסגרת קבוצתית תוך כדי מלחמה. ולד היה חלק מקבוצת חוקרי סטטיסטיקה אמריקנית (statistical research group - SRG) שבחנה כיצד ניתן להגדיל את הישרדותם של מטוסי צבא ארצות הברית במלחמה על־ידי מיגונם. מכיוון שלא ניתן היה למגן את כל חלקי המטוס עקב מגבלת המשקל, ניסו המדענים להחליט אילו אזורים נדרש למגן באמצעות בחינת הפגיעות של המטוסים שחזרו מן הקרב.
הממצאים הראו שהאזורים שנפגעו מאש אויב היו בעיקר גוף המטוס ומערכת הדלק שלו. המנוע, לעומת זאת, נפגע באופן מצומצם למדי. בשעה שכל החוקרים המליצו למגן באופן אינטואיטיבי את האזורים שנפגעו באופן מרבי, ולד האמיץ הציע דווקא למגן את האזור שנפגע הכי פחות - המנוע. לטענתו, המטוסים שנבחנו הם בהכרח אלה שחזרו מהקרב ולא אלה שנפלו בו. המלצתו, שהתקבלה פה אחד בקבוצה, הייתה למגן דווקא את המנועים משום שהעובדה שהמפציצים הצליחו לחזור למרות הפגיעות באזורים מסוימים, מעידה שהם עמידים לפגיעות באותם אזורים. לעומת זאת, מטוסים עם פגיעות במנוע לא חזרו להיבחן - מכיוון שנפלו בקרב. המסקנה, שהצילה מטוסי רבים במלחמה, הייתה שהמיגון חייב ללכת למקום שבו לא נמצאו פגיעות אויב - אזורים שפגיעות בהם בסבירות גבוהה יביאו להתרסקותם. הדוגמה מראה מה יכול לתרום שיח מעמיק בקבוצה, וכיצד הוא משפר את הידע המקצועי. לפעמים מספיקה דעה אחת מקורית כדי לשנות את פני המערכה.
נתוני הפגיעות הסטטיסטיות כפי שנרשמו במחקר
לחיל האוויר הישראלי, שנשען על תחקיר איכותי, סיכויים גבוהים לזהות אתגרים ובעיות במלחמה ולהסתגל אליהם באופן אפקטיבי. באתר הרשמי של החיל אף רשום: "בחיל-האוויר נוהגים להדגיש כי טעויות הן חלק הכרחי בהצלחה וכולנו, בהיותנו אנושיים - טועים. בחיל מבינים כי היעד 'אפס טעויות' הוא לא מציאותי, אך כל העניין הוא להבין בדיוק במה לא הצלחנו ולנצל זאת כדי להשתפר ולצמוח לפעם הבאה".10 בארצות־הברית, במסגרת עבודת מחקר בבית ספר ללוחמה אווירית של חיל האוויר האמריקני, הגדיר סרן דיוויד דפטולה את התחקיר המבצעי כתהליך מעגלי: זיהוי הבעיה, בירור הטעויות, הגדרת הסיבות לטעויות, הבנת ההשפעה על המשימה והצעת פתרונות להמשך. לפי תיאוריה זו, עיקר התחקיר נדרש להתמקד ב"למה" - כלומר האם הטעות נבעה מבעיית הבנה, החלטה או ביצוע.11
תהליך התחקור המבצעי בחיל האוויר האמריקני
התהליך המתואר בתרשים הוא מעגלי, ובו שאיפה למקצועיות מרבית. מקצועיות ותחקיר איכותי יובילו בהכרח לתהליך הסתגלות משופר. אלה שני נעלמים המשלימים זה את זה מחד גיסא, ופועלים בנפרד מאידך גיסא. תחקיר איכותי יוביל לידע מקצועי וידע מקצועי יוביל לתחקיר איכותי. היועץ לביטחון לאומי לשעבר, גנרל הרברט מקמסטר, הסביר את הקשר בין הידע התאורטי המקצועי ליכולת הסתגלות בצבא: "חשוב ללמוד ולהבין את האחריות בכל מקצוע, אך חשוב במיוחד עבור קציני צבא ללמוד, לחשוב, לדון ולכתוב על מלחמה ולחימה כדי שהם יוכלו להבין לא רק את השינויים במלחמות אלא גם את ההמשכיות בהן. הנבנה מסוג זה היא המשמעותית לתהליך ההסתגלות".12
יוזמות מקומיות
הפוטנציאל הטמון ביחידה המבצעית ההומוגנית הוא רב, ולעיתים די ביוזמות מקומיות ברמה של יחידה מבצעית כדי להצליח להסתגל באפקטיביות במלחמה. ב־1 ביולי 2016 הסביר מפקד חיל האוויר האמריקני, גנרל דיויד גולדפין, את חשיבותה המבצעית של הטייסת כיחידה: "הטייסת המבצעיות של חיל האוויר היא הקבוצה הכי חיונית עבורנו [...] טייסות מחזיקות בהן את מרב הפוטנציאל לגמישות מבצעית".13
כבר בשנות ה־50 של המאה ה־20 זוהתה חשיבות היוזמה ביחידות אמריקניות מסוימות בקוריאה. תרבות הטיסה בחיל האוויר האמריקני בתחילתה של מלחמת קוריאה הייתה מוכוונת תהילה אישית, ועקב כך טייסי קרב חיפשו לעצמם הפלות על חשבון משמעת טקטית והצלחת המשימה. תרבות בעייתית זאת השתנתה, בין השאר, בהשפעת הגעתו לשדה הקרב של מייג'ור (מקביל לדרגת רס"ן) צעיר בשם פרדריק בלס. הלה נשלח לזירת קוריאה בפעם השנייה לאחר שבראשונה השתתף בקרבות כטייס F-51 ו־F-80. הפעם הוצב בטייסת ה־F-86 (“Sabre”) אשר הייתה המענה הסילוני דה־פקטו ל־MiG-15 הסובייטי. בסיבוב השני בקוריאה רשם לעצמו בלס 9 הפלות MiG-15 והפלה נוספת של מטוס La-9, ובכך הפך ל־"ace" (טייס קרב בעל למעלה מ־5 הפלות).
אמנם הישגו האישי של הטייס הצעיר מרשים, אך בטל בשישים מול ההישג המשמעותי יותר - שינוי יסודות המשמעת הטקטית בשמי קוריאה. הלכה למעשה, בלס זיהה פער ובחר להוביל להסתגלות משמעותית. הוא מוּנה לקצין המבצעים בטייסת 334 והוביל למהפכה. בתקופתו, ניתן דגש לטיסת המבנה הטקטית והוא פיתח את ה־"Fighting Wing" - צורת מבנה ייחודית שהתאימה לשדה הקרב של קוריאה. שני עקרונות מרכזיים אפיינו את המבנה שהתגבש: שימור קשר עין של המטוס המוּבל עם מטוס המוביל בכל עת; מתן אפשרות של תמרון חופשי למטוס המוביל.14 שני עקרונות אלה, טריוויאליים למדי לאנשי צוות־אוויר של ימינו, לא תמיד היו מובנים מאליהם. המבנה אפשר התקפיות וגמישות מחד גיסא, והגנתיות והדדיות מאידך גיסא. חלק מרעיונותיו של בלס נלמדו כבר במלחמת העולם השנייה ונשכחו מעט אחרי, בין השאר עקב ההסתמכות הבלעדית על טכנולוגיה ומטוס הסילון החדש שפותח בארצות־הברית בשנים הללו. החידוש של בלס היה בקיבוע הסטנדרט של המבנה המגן בחיל האוויר האמריקני, ובמלחמת קוריאה בפרט. ב־1955 פרסם את ספרו No Guts No Glory,15 שהיה ספר הדרכה דה־פקטו לטיסה טקטית בחיל האוויר במשך שנים רבות, ובו תיאר את החוקים לטיסה קרבית נכונה. הדוגמה ממחישה את עוצמת ההשפעה של יוזמות מקומיות ברמת היחידה, במיוחד במלחמה. טייסת 334 הפילה 142.5 מטוסי אויב במהלך המלחמה, ולחמה בקרבות המורכבים ביותר לעליונות אווירית ב־"סמטת המיגים" (MiG Alley) שבקוריאה הצפונית.
דוגמה נוספת לתושייה מקומית שהובילה להסתגלות אפקטיבית בקרב, ניתן ללמוד ממלחמת קוריאה בצד האמריקני. מפקד טייסת 336 האמריקנית, לוטננט קולונל (מקביל לדרגת סא"ל) ברוס הינטון, יזם רעיון שהסתיים בהפלה ראשונה אי פעם למטוס ה־F-86. ב־7 בדצמבר 1950 הוביל הינטון מבנה של רביעיית מטוסים בצפון־מערב קוריאה למשימת יירוט. על־מנת להטעות את אויב, טסו המטוסים בגבהים ובמהירויות שבדרך כלל טסים מטוסי F-80, שנחשבים לנחותים ולאיטיים יותר, ואף השתמשו באות קריאה אופייני להם כתחבולה לאויב. טריק זה, שדמה במאפייניו למבצע "רימון 20" הישראלי במלחמת ההתשה, עבד - ומטוסי MiG-15 שסברו שיימצאו סוג קרב אחד, מצאו לצערם קרב אחר למדי שבמסגרתו הופל אחד המטוסים מאש תותחיו של הינטון.16 מאיר פינקל, שניתח במחקרו את שנות מלחמת ההתשה, הגיע למסקנה שיוזמה מלמטה, מדרג הטייסות, וערוץ קשר מהיר ופתוח בינן ובין המטה, היו קיימים כבר בשנות ה־70 של המאה ה־20, והשפיעו באופן דומיננטי בחיל.17 אפשר להניח שיוזמות מקומיות יהיו קריטיות גם במלחמות העתיד. היוזמות הללו, כפי שראינו גם במקרה של הינטון, הן לעיתים פרי יצירותיו של אדם יחיד אשר לא פחד להביע דעה.
סיכום והמלצות
הסתגלות צבאית היא תחום מחקר מהותי בלימודי ביטחון, ובמהלך השנים בחנו חוקרים את התופעה ממספר נקודות מבט שונות ומגוונות. תהליך ההסתגלות בלחימה הוא רווי אתגרים עבור צבאות, ולכן השאלה כיצד להסתגל במלחמה דינמית ביעילות היא קריטית. שלוש נקודות מהותיות לחיל האוויר הישראלי לטובת מקסום האפקטיביות: תרבות של תחקירים איכותיים היא הבסיס להסתגלות אפקטיבית במלחמה. זאת הבמה שבה עולות הבעיות ומוצעים רעיונות. קריטי לשמר את תהליכי התחקיר הסדור בעיקר בלחימה. כמו כן, יוזמות מקומיות מאפשרות לטפל באתגרים בשדה הקרב באופן אפקטיבי. נדרש לטפח את העצמאות והגמישות ביחידות המבצעיות, על־מנת לאפשר ולקדם את היוזמות במהלך מלחמה. ולבסוף, אדם בודד מסוגל להביא לשינוי מרחיק לכת, לו רק ייזום ויקשיבו לו בדרגים שמעליו. המקרים של אברהם ולד, פרדריק בלס וברוס הינטון מציגים לנו את תפקידו של האדם היחיד והאמיץ ביוזמות המקומיות ובתחקיר הכיתתי. אלוף (מיל') אמיר אבולעפיה הסביר את חשיבות האומץ להביע דעה עצמאית במערכת הצבאית הבירוקרטית והמאיימת.18 ולד, בלס והינטון פעלו בדיוק כך.
לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן
הערות
-
T. Farrell, "Improving in War: Military Adaptation and the British in Helmand Province, Afghanistan, 2006–2009", The Journal of Strategic Studies 33:4, 2010, p. 569.
-
T. Farrell, F. Osinga and J.Russell, Military Adaption in Afghanistan, Stanford University, 2013, pp.4-5.
-
אל"ם ג' וד"ר ק', "גמישותו האסטרטגית של ארגון חזבאללה: מנגנון מוגבל בעידן של השתנות", מערכות 490 (מאי 2021), עמ' 18.
-
Farrell, Osinga and Russell, 2013, p. 189.
-
Williamson Murray, Military Adaption in War, Cambridge University Press, 2011, pp, 4-8.
-
Farrell, Osinga and Russell, 2013, p. 9.
-
Frank G. Hoffman, “How We Bridged a Wartime Learning Gap”, US Naval Institute Proceedings 142/5 (May 2016).
-
Raphael D. Marcus, Learning, '"Under Fire’: Israel’s improvised Military Adaptation to Hamas Tunnel Warfare, Journal of Strategic Studies, 2017, p. 9.
-
Meir Finkel, On Flexibility: Recovery from Technological and Doctrinal Surprise on the Battlefield, Stanford University Press, 2011.
-
מיכל בן־ארי, "כך תאמצו את התרבות הארגונית של חיל-האוויר לחיי היומיום", אתר חיל האוויר, 16 בפברואר 2020.
-
Tim Causey, “War is a Learning Competition”, Center for International Maritime Security, 30 june 2020.
-
Andrew Erdmann, “How militaries learn and adapt: An interview with Major General H. R. McMaster”, McKinsey and Company, 1 april 2013.
-
D.L. Goldfein “The Beating Heart of the Air Force . . . Squadrons!", CSAF Focus Area (August 2016), p. 1.
-
Mike Benitez, “The Korean War and the Phoenix of Flight Leadership”, War on the Rocks (October 2017).
-
Frederick C. Blesse, No Guts No Glory, USAF Fighter Weapons School, 1955.
-
Lt. Col. Bruce Hinton: First F-86 MiG Kill”, National Museum of the United States Air Force, 12 May 2015.
-
מאיר פינקל, "פיתוח המענה לטילי הקרקע-אוויר ולתקיפת שדות תעופה ממלחמת ההתשה למלחמת יום הכיפורים, 1973-1970", יסודות - עיונים בחקר ההיסטוריה של צה"ל, גיליון 3 (2021), עמ' 30.
-
אמיר אבולעפיה, "האומץ להביע דעה עצמאית", מערכות 433 (אוקטובר 2010), עמ' 27-20.