על מה שראוי לנסיכות לעשות בענייני צבא

עו"ד גייל שורש , לשעבר בכירה בקהילת המודיעין 31.10.2021

עתירת הסיירות המונחת בימים אלה הן על שולחנו של בג"ץ והן על שולחנו של צה"ל, היא המאבק הלא נכון למען המטרה הלא נכונה. על צה"ל לממש את אחריותו המגדרית, ולאמץ כעת ביוזמתו יעד אסטרטגי של שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות בשיעור של 30% לפחות עד 2030
מנ"טיות (מודיעין, ניווט ותחקור) בטייסת 201, 13 בדצמבר 2018

מנ"טיות (מודיעין, ניווט ותחקור) בטייסת 201, 13 בדצמבר 2018

ב־31 באוקטובר 2000 התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 1325 שקראה למדינות לפעול לשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות מדיניות-ביטחוניות. ישראל הייתה המדינה הראשונה בקרב חברות האו"ם שהטמיעה בחוק חלק מעקרונות ההחלטה במסגרת התיקון ל"חוק שיווי זכויות האישה" (תיקון מס' 4) התשס"ה-2005 (ייצוג הולם בעיצוב מדיניות לאומית). על אף שב־2014 התקבלה החלטת ממשלה המחייבת ניסוח של תכנית פעולה לאומית לשוויון מגדרי ברוח החלטה 1325, טרם נערכה בישראל תוכנית כזאת.

במאי 2020 עתרו ארבע מלש"ביות לבג"ץ, לאחר שביקשו לעבור מיונים ליחידות עילית צבאיות ונדחו, ודרשו מצה"ל לנמק את השיקולים המונעים מהן לעשות כן.1 בנובמבר 2020 הוגשה עתירה נוספת על־ידי צוערת שנפלה מקורס טיס בדרישה לאפשר לה להתמיין ליחידות מובחרות, כמו שאר חבריה שנפלו עמה מן הקורס2 (להלן, "בג"צ הסיירות")3. בתגובה טענה המדינה כי יש לדחות את העתירות על הסף בהיותן "עתירה מוקדמת", מאחר שמספר חודשים קודם לכן - לאחר הגשת עתירה אחרת בדרישה לאפשר לנשים להתגייס לחיל השריון כלוחמות -4 הורה הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי להקים ועדה מקצועית שייעודה "לערוך תהליך בחינה רציני ויסודי, מתוך גישה רחבה, כוללת ומעמיקה, ביחס לאפשרות שילובן של נשים בתפקידי לחימה נוספים בצה"ל בהתאם למהותם ואופיים של התפקידים, בטרם קבלת החלטות בנושא".5 מפקד זרוע היבשה, אלוף יואל סטריק, מוּנה לעמוד בראשות הוועדה. בג"ץ דחה בעת הזו את הדיון בבג"ץ הסיירות עד להחלטת צה"ל בכפוף להמלצות ועדת סטריק, אך הותיר את העתירה על כנה.6

במאמר זה אפרט את חוות הדעת שהגשתי באפריל 2021 לוועדת סטריק, את תכניה ועקרונותיה. ברצוני לטעון ולנסות להוכיח כי המאבק על פתיחת כל יחידות הלוחמה לנשים הוא טעות טקטית, בעלת משמעות אסטרטגית למעמד הנשים בצה"ל.7 כמו כן אציע שינוי ברציונל הדיון בעניין שילוב נשים בצה"ל, משיח של זכויות -8 זכותן של הנשים לשוויון הזדמנויות ומניעת אפליה פסולה; לשיח של אינטרסים -9 אינטרסים של צה"ל והחברה הישראלית להיות יעילים יותר ואינטרס של נשים לייצוג הולם, שגשוג ומיצוי פוטנציאל במסגרת השירות הצבאי ובהמשך, בחברה האזרחית.

אליס מילר, שעתרה לבג"ץ ב־1995 למען פתיחת קורס הטייס לנשים

אליס מילר, שעתרה לבג"ץ ב־1995 למען פתיחת קורס הטייס לנשים

שילוב נשים בצה"ל - מבג"ץ אליס מילר ועד בג"ץ הסיירות

שנים רבות עברו בין בג"ץ אליס מילר10 ב־1995 ובג"ץ הסיירות ב־2020. בשנים אלה חלו שינויים מהותיים בשירות נשים בצה"ל. 92% מהתפקידים בצה"ל פתוחים לנשים, כולל תפקידי לחימה, ונצבר ניסיון רב במיון, בהכשרה ובשילוב שלהן ביחידות אלה.11 במקביל התרבו המחקרים המוכיחים שיש תועלות רבות ואינטרס ציבורי ביצירת גיוון מגדרי וייצוג הולם של נשים בצוותים בכלל ובמוקדי קבלת החלטות בפרט.12 ואולם הרטוריקה הקוראת לפתיחת כל היחידות לנשים נותרה כמעט ללא שינוי:13 טיעונים מן הדין ומן הצדק על אודות זכות הפרט לשוויון הזדמנויות, מניעת אפליה אסורה ושוויון מוסרי; שילובן הכרחי לניפוץ תקרת הזכוכית בדרגות הבכירות בצה"ל; המחירים הכרוכים בשילוב נשים ביחידות אלה הם "עלות סבירה" לצבא וחלק ממיצוי אפקטיבי של ההון האנושי; חסימת נשים משירות ביחידות אלה מהווה פגיעה באתוס "צבא העם" ומטילה ספק בתרומתן לביטחון המדינה.

בג"ץ הסיירות - העוסק בזכותן של נשים להתמיין ליחידות מיוחדות במידה שיבחרו בכך ולשרת בהן במידה שיתנדבו לעשות כן - דורש למעשה שוויון סלקטיבי ויחסי. ביסוס העתירה על עקרון השוויון מחייב בראייתי לדרוש עבורן מסלול זהה לזה של גברים -14 חובה להתמיין, ואם יימצאו מתאימות - לשרת בכלל היחידות הצה"ליות ולמשך תקופת שירות זהה לגברים.15 בנוסף, לנוכח המספר המצומצם של היחידות הסגורות בפני נשים, והשיעור הזעום של נשים המעוניינות להתמיין ליחידות אלה או המתאימות לשרת בהן,16 אני סבורה כי המדיניות הנוכחית מהווה פגיעה מידתית בזכות של נשים לשוויון הזדמנויות ולא צריך או נכון לשנותה.

הטענה שלפיה פתיחת כל יחידות הלחימה לנשים תפרוץ את תקרת הזכוכית ותגדיל את הייצוג של נשים בשכבת הקצונה הבכירה ובמוקדי קבלת ההחלטות, בעייתית בעיניי מכמה היבטים:

חוק המספרים הקטנים. מספר הנשים החפצות להתגייס ליחידות אלה קטן,17 ושיעור המתאימות קטן עוד יותר, קל וחומר כאשר עולים בסולם הדרגות. בהקשר זה כדאי לבחון את שקרה בקורס הטייס שנפתח לשירות נשים ב־1995. 23 שנים עברו מהמועד שבו סיימה האישה הראשונה את הקורס. מאז סיימו כ־70 נשים, 5 מהן כטייסות קרב. לשם השוואה בתקופה זאת סיימו את הקורס כ־1,960 גברים.18 ב־2018, מוּנתה לראשונה מפקדת טייסת. עד כה היא היחידה בתפקיד זה. זאת כשמדובר בדיסציפלינה שמיומנויות הליבה שלה אינן מחייבות כוח פיזי.

משוואת חוד-קודקוד. הטענה פועלת לקיבוע התפיסה, ולפיה הדרך הראשית והמועדפת למוקדי קבלת ההחלטות בצה"ל עוברת בשירות רציף במסלול החוד הקרבי - מסלול שפוטנציאל הנשים להשתלב בו נמוך ביותר. על־פי הפרקטיקה הצבאית המקובלת, המתבססת בין היתר על אתוס "המפקד הלוחם", ניתנת העדפה לקציני חוד קרביים במינוי לתפקידים בכירים על רקע אופי שירותם,19 לעיתים, ללא קשר הכרחי למהותו ולאופיו של התפקיד. לדוגמה, קציני חיל החינוך הראשיים לדורותיהם היו גברים, רובם המכריע לוחמים, בשעה שחיל החינוך מאויש ברובו בנשים. התעקשות על פתיחת כלל מקצועות החוד הקרבי לנשים, בטענה ששירותן במקצועות אלה הכרחי ל"ניפוץ תקרת הזכוכית", מאשררת ומקבעת את הפרקטיקה האמורה, והסיכוי לשבור, או אפילו לסדוק, את תקרת הזכוכית במהלך זה ולייצר את הגיוון המגדרי הנדרש במוקדי קבלת ההחלטות בצה"ל, קלוש עד לא קיים.

שילוב לא מבטיח הצלחה. הניסיון בצבאות זרים20 ובארגונים אחרים בקהילת הביטחון הישראלית, מלמד כי גם כאשר שולבו נשים במהלך השנים במקצועות ליבת העיסוק המבצעי, מספר הנשים שהגיעו למוקדי קבלת ההחלטות ולפיקוד בכיר היה נמוך ביותר. גם השתלבותן בהיקפים גדולים במקצועות תומכי לחימה, מטה או פרופסיה, שאינם בליבת העיסוק המבצעי, כמו הדרכה, כוח אדם, חינוך או ייעוץ משפטי, לא הובילה לתוצאה אחרת.

אם כך ניתן לראות שהחסמים לייצוג הולם של נשים במוקדי קבלת ההחלטות בצה"ל אינם קשורים ליכולתן לשרת ביחידות צה"ליות בכלל או ביחידות לוחמה וחוד בפרט, וניפוץ תקרת הזכוכית קשור לחסמים אחרים שנדרש לפרק.

טענה נוספת תולה את הצורך בפתיחת כל יחידות הלוחמה לנשים, בשיפור האפקטיביות של מיצוי ההון האנושי. אפקטיביות מתייחסת בין היתר לחישובי עלות-תועלת והחזר על השקעה. לדעתי קשה להראות כי תצמח תועלת משמעותית משילובן ביחידות המיוחדות והחוד הקרבי. כמו כן, הטענה כי המחירים הכרוכים בפתיחת יחידות הלוחמה לנשים הם "עלות סבירה"21 לצבא הושמעה פעמים רבות, והעיסוק ב"עלות" לנשים עצמן התמקד במתן מענה לשוני בהיבטים הפיזיולוגיים. בצה"ל כיום מסירים את מגבלות הכניסה וההיערכות לשילוב נשים ביחידות הלוחמות מתמקדת בעיקר בהיבטים הפיזיולוגיים והפיזיים.22 לדעתי, עיסוק בשני אלה לא משקף הבנה של הצורך ביצירת התנהלות הוגנת ותרבות מכלילה על רקע השוני בדפוסי החשיבה והסוציאליזציה, באופן שיאפשר לנשים לא רק להיכנס לאותן יחידות, אלא גם לשגשג בהן במשך זמן.23

לדוגמה, תהליכי המיון וההכשרה שנעשים על בסיס מקצועי אובייקטיבי לכאורה אך מוטה מגדרית, צפויים לפגוע בסיכויים של נשים לעבור אותם בהצלחה בעיקר על רקע שאינו פיזי ואף עלולים לגרום לפגיעה בנשים עצמן. למשל, המספרים בקורס טייס או בקורס חובלים הפתוחים לנשים מזה כמה עשורים. כך למשל העובדה שמרבית הממיינים הינם גברים או שהתנהגויות שמאפיינות על־פי רוב נשים כמו בירור פרטים נוספים על המשימה והתפרצות בבכי בסיומה, מתפרשות כחולשות. המספרים בקורס טייס, בקורס חובלים או בקורסים מבצעיים אחרים בקהילה, הפתוחים לנשים מזה כמה עשורים, מעידים על כך. התוצאות של שילוב נשים בקורסים אלה מעידות כי אין די בהסרת המגבלות למיון והכשרה, ונדרשת פעילות ממוקדת להסרת החסמים וההטיות המגדריים הפוגעים באפקטיביות של תהליכים אלה וביכולתם לאפשר קליטה ושגשוג של נשים.

התנהלות באחריות מגדרית אינה רק יצירת הגיוון בשלבי הכניסה, אלא גם ובעיקר יצירת אווירה מכלילה, מכבדת ומוגנת, שתאפשר לנשים לשגשג ולארגון למצות באופן מיטבי הון אנושי זה ולשמר את הגיוון במשך זמן. חשוב להבין כי התהליכים האלה ארוכים ותובעניים, וכרוכים בשינוי מהותי של התנהלות ארגונית ופרדיגמות חברתיות שהאפקטיביות שלהם נפגעת כאשר מדובר בדינמיקה עם נשים בודדות על ציר זמן לא רציף - כפי שצפוי לקרות בעת שילובן ביחידות החוד הקרביות.

מזה כמה עשורים מחקרים מצביעים על הקשיים שחווים והמחירים שמשלמים נציגי קבוצות מודרות וקבוצות מיעוט.24 הסיכוי להגיע לייצוג של 30% ביחידות אלה - שיעור שמקובל לראות בו מסה קריטית שיוצרת ביטחון ומאפשרת שגשוג -25 הוא קלוש. גם אם נשים בודדות יצלחו את המיונים, הרי שהסיכויים של אחת או שתיים בקורס לסיימו קטנים ביותר ולא רק בשל הקשיים הפיזיים. הן נתונות ללחצים ייחודיים הפוגמים פעמים רבות בהישגיהן, מקבלות ציונים נמוכים יותר בשאלוני סוציומטריים ומשלמות מחירים נפשיים. כל אלה הם אתגרים הנוספים על הקשיים הקיימים ממילא בהכשרות של יחידות אלה,26 ועולים לעיתים עד כדי ויתור על המשך השתתפותן. נוסף על כך, בחלק מן המקרים מדובר בפעילות הכרוכה בעבודת צוותים, שההשתלבות של נשים בהם, כנציגות בודדות של קבוצה מודרת, קשה עוד יותר מפעילות שבה היחיד הוא המבצע.

איך נגדיר מצב שבו אישה אחת בכל שנה-שנתיים תסיים מסלול ותשתלב בשירות ביחידות אלה? הצלחה? אם יהיה רצף של כמה שנים שאף אישה לא תעבור את המיונים, תסיים את ההכשרה, או תשתלב בפעילות היחידות, מה זה יעשה למעמד ולשילוב של נשים בצה"ל? ולמוטיבציה, הנמוכה ממילא, של נשים להגיע ליחידות אלה? בראייתי, בהקשר המדובר, לכישלון מחיר גבוה הרבה יותר ממניעת האפשרות. חוק המספרים הקטנים תקף גם כאן, מכיוון שכאשר המספרים זניחים בדרגות הכניסה - המיצוי וההחזר על ההשקעה זניחים גם בהמשך. אני ממליצה לצה"ל למקד את משאביו בפעילות לשילוב מהותי במקצועות הרבים שכבר פתוחים לנשים. למשל, הכשרות אוריינות מגדרית למפקדים, סגלים וחניכים, נשים כגברים; יצירת הוגנות מהותית והסרת הטיות מגדריות בהתנהלות קידומים ושיבוצים, מסימון למרכזי הערכה, דרך סגלי המעריכים ועד לממדי ההערכה ובגיבוש פרקטיקות מתאימות ומכלילות לנשים בשירות קבע או מילואים, בתקופת ההיריון, חופשת הלידה ותקופת היותן אימהות לילדים פעוטים.

בוגרת קורס חובלים 143 עם הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי

בוגרת קורס חובלים 143 עם הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי

מבחן הצורך המבצעי ומיצוי ההון האנושי

בראייתי, שילוב מהותי של נשים ביחידות חוד יתאפשר כאשר היחידות עצמן יזהו צורך מבצעי בכך. אחת שיימצא כי שילוב נשים יתרום ליכולת המבצעית של יחידה כזאת או אחרת וישפר את יכולתה להשיג את יעדיה, היינו, יזוהה האינטרס המבצעי בשילובן - תיסלל הדרך לשילוב מהותי של נשים ביחידות אלה.

עיקרון זה נכון פעמיים. הוא נכון מכיוון שברגע שהיחידה תזהה צורך ותראה בנשים מרכיב חיוני להצלחתה - סביר להניח שתיזום את המהלך לשילובן. נוסף על כך, ניתן להעריך בסבירות גבוהה כי היחידה תעשה את כל המהלכים הנדרשים לשילובן המיטבי של הנשים ולשגשוגן במסגרת הפעילות המבצעית, ובתקווה גם בהמשך בתפקידי פיקוד. לשיטתי זה התהליך הנכון, הטבעי והאפקטיבי לשילוב נשים ביחידות שעדיין סגורות עבורן.

בשנים שעברו מאז בג"ץ אליס מילר השתנה שדה הקרב, ולדברי הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי יש בו כיום 6 ממדים, 3 מהם אינם קשורים כלל לכוח פיזי: סייבר, ספקטרום ותודעה. השקעה בשילוב נכון של נשים בממדים אלה תשרת כמה מטרות: היא תשפר את היכולות ואת האפקטיביות של צה"ל בממדים אלה, תפתח עבורן אפשרויות לקידום בתוך הצבא ותאפשר להן נגישות לפלטפורמות של מוביליות תעסוקתית, כלכלית, חברתית ופוליטית. טוב נעשה אם את המשאבים שאנו משקיעים במאבק על שילוב נשים במקצועות האתמול נשקיע בפעילות לשילובן בממדי המחר.

בהקשר המיצוי המיטבי צה"ל ניצב בפני אתגר משמעותי במיצוי ההון האנושי הנשי שכבר מצוי בשורותיו בשיעור של 30% מכלל המשרתים בארגון, בדגש על ייצוגן בשיעור זה לפחות בדרגות הבכירות ובמוקדי קבלת ההחלטות.27 ייצוג נשים בשיעור נמוך מכך במערך הקצונה הבכירה, מעיד בהכרח על מיצוי חסר של הון אנושי זה ועל פיחות באיכות המשרתים בו. לדעתי, הדבר שמוטל בספק הוא התועלת שתצמח לצה"ל, לנשים עצמן ולנשים כקבוצה, מהמאמץ לשילובן ביחידות לוחמה או יחידות מיוחדות שעדיין סגורות עבורן.

המודל הרצוי: "צה"ל 30:30"

כאמור, בשנים שחלפו מהחלטת בג"ץ בעניינה של אליס מילר נערכו מחקרים רבים שהוכיחו כי ייצוג משמעותי של נשים במוקדי קבלת החלטות מטייב את ההחלטות ותהליכי קבלתן, משפר את ההתמודדות עם מצבי משבר,28 מגדיל את היכולת לפתור בעיות מורכבות, משכלל את החשיבה היצירתית ותורם לחדשנות וליעילות.29 מסיבות אלה הוא משרת את האינטרס הציבורי, ומוגדר יעד אסטרטגי בחלקים מהמגזר הפרטי ולאחרונה גם בשירות הציבורי.30 כיום, האתגר המרכזי שאני מזהה בנושא שילוב נשים בצה"ל31 הוא שילובן במוקדי קבלת ההחלטות והקצונה הבכירה. לטעמי יש לאמץ יעד אסטרטגי של 30% נשים לפחות במוקדי קבלת ההחלטות עד שנת 2030 -32 "צה"ל 30:30". מלבד הצורך ביצירת מסה קריטית של נציגי הקבוצה המודרת, שנקבעה על שיעור של 30%, כל שיעור הנמוך משיעורן הכללי של נשים בצה"ל ומשיעורן בתפקידי הקצונה הוא מיצוי חסר של הון אנושי זה.

המענה לאתגר כרוך בכמה מהלכים. בראש וראשונה נדרש לקבוע אותו כיעד אסטרטגי עם תוכנית מדידה, על ציר זמן ויצירת מחויבות ארגונית להשגתו. יש להשקיע מחשבה ומשאבים ביצירת אווירה ארגונית מכלילה והתנהלות הוגנת המאפשרים לנשים לשגשג. כמו כן נדרש להשקיע משאבים וקשב ארגוני בשילוב משמעותי של נשים, בממדי הלוחמה שאינם דורשים כוח פיזי.33 לצד זאת חשוב לעדכן את תהליכי הצמיחה וצירי ההתפתחות לפיקוד בכיר, ולבחון את תוקף המשוואה "חוד-קודקוד", לדייק ולחדד את ההגדרה "רקע קרבי" והאם חיוני שהשירות הקרבי יהיה במהלך כל הקריירה.34 חשובה לא פחות המחויבות שלנו לייצר חלופות ראויות ובעלות ערך לקציני החוד שלא יקודמו, הנותנות ביטוי הולם לחוב המוסרי והערכי של החברה הישראלית לסיכון חייהם, השקעתם ותרומתם של לוחמים אלה. במקביל על צה"ל לייצר שינוי בשיח הציבורי בנושא שילוב נשים ולהוביל אותו. ממענה תגובתי להחלטות בג"ץ כתוצאה ממאבק אישי-משפטי של נשים על זכויותיהן - לפעילות התקפית להשגת יעד ארגוני אסטרטגי של גיוון מגדרי במוקדי קבלת ההחלטות. מעיסוק כפוי באפשרות הכניסה של נשים ספורות ליחידות הלוחמה - ליוזמה להשגת ייצוג משמעותי של נשים במוקדי קבלת ההחלטות. מעיסוק בגיוון - לעיסוק בהכללה והוגנות. משיח של זכויות - לשיח של אינטרסים.

לוחמת בגדוד ברדלס מחטיבת פארן בפעולה

לוחמת בגדוד ברדלס מחטיבת פארן בפעולה

סיכום

עתירת הסיירות המונחת בימים אלה הן על שולחנו של בג"ץ והן על שולחנו של צה"ל, היא בראייתי המאבק הלא נכון למען המטרה הלא נכונה.  מדובר במהלך שיש בו כדי לקדם את הזכות לשוויון הזדמנויות סלקטיבי לנשים ספורות להשתלב ביחידות מועטות בצה"ל, לצד פוטנציאל פגיעה רחב באינטרסים של נשים בארגון, כפרטים וכקבוצה, אם יאושר.

שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות בצה"ל בשיעור של 30% ומעלה הוא אינטרס ארגוני ולאומי חשוב, שלא יושג בהחלטת בג"ץ בעתירה המושתתת על הזכות לשוויון או מניעת אפליה אסורה. גם לא על־ידי החלטה תגובתית של צה"ל לפתוח יחידות במענה לקריאת התיגר האישית-משפטית של העותרות. על צה"ל לממש את אחריותו המגדרית, ולאמץ כעת ביוזמתו יעד אסטרטגי של שילוב נשים בשיעור של 30% לפחות עד 2030. בכך יבטא תפיסה עדכנית ואפקטיבית לשילוב נשים, יתפוס את מקומו כחלוץ ההולך לפני המחנה ויוביל מהלך חדשני המבטא תפיסה ערכית, אינטרסנטית ופרקטית, שתוצאתו תוביל לשינוי מהותי בהשתלבות נשים בצה"ל ובהמשך בהשתלבותן בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה בישראל.

* המאמר מבוסס על חוות דעת שהוגשה לצוות בראשות אלוף יואל סטריק לבדיקת השתלבותן של נשים בתפקידי לחימה נוספים. הכותבת היא בעלת תואר שני במשפטים עם התמחות במגדר, בעלת חברה לפתרונות גיוון והכלה מגדריים ומפתחת המושג "אחריות מגדרית".

* המשפט שבכותרת נלקח בהשאלה מהמשפט QUOD PRINCIPEM DECEAT CIRCA MILITIAN "על מה שראוי לנסיך לעשות בענייני צבא". ניקולו מקיאוולי, הנסיך, דביר, שוהם, 2003. "כי זו (המלחמה) האומנות היחידה שראוי כי השליט יעסוק בה, ויש בה כל כך הרבה מידה טובה עד כי לא רק שהיא משמרת את אלה שנולדו נסיכים אלא שפעמים רבות היא מעלה לדרגה זו אנשים ממעמד פרטי".

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן

הערות

  • מיכל פעילן, "4 צעירות בעתירה לבג"צ: פתחו את המיונים לסיירת גם לנשים", 12N, 20 במאי 2020.

  • מיכל פעילן, "בג"צ הטייסת – החיילת שנפלה מקורס טייס ודורשת שוויון – 'סיימתי את אותם מסעות'", 12N, 9 בנובמבר 2020.

  • בג"צ 3227/20, 6522/20.

  • יואב זיתון, "הליקויים בפיילוט ותנאי הסף לטנקיסטיות: צה"ל לבג"צ – למחוק את עתירת הלוחמות", Ynet, 10 בינואר 2020.

  • מערכת אתר צה"ל, "הוקם צוות רב־זרועי מקצועי בראשות מפקד זרוע היבשה", אתר צה"ל, 28 באוקטובר 2020.

  • יאיר אלטמן, "בג"צ דחה את הדיון בשילוב נשים בסיירות", ישראל היום, 10 בנובמבר 2020.

  • כל זאת, גם בהתעלם מהמחלוקת העזה והפלגנות שהוא עלול לזרוע, שיקול שאינו זניח בהקשרים הנוגעים למעמדו של צה"ל כארגון מרכזי בחברה הישראלית ו"כצבא העם", אך אני מוצאת אותו שיקול מסדר שני שאין צורך לעסוק בו.

  • המיוצג בדרך כלל על־ידי הפמיניזם הליברלי והקיצוני.

  • המבטא גישה פמיניסטית תועלתנית ופרגמטית שבה אני דוגלת.

  • בג"ץ 4541/94 אליס מילר נ' שר הבטחון ואח', פ"ד מט(4) 94 (1995).

  • "שיעור המקצועות הצבאיים אשר פתוחים בפני נשים הוא בעלייה מתמדת, וכיום הוא 92%, לעומת 88% ב־2005 ו־73% ב־1995". מתוך: "נשים בישראל – סוגיות מרכזיות, פרק 9: "נשים בצה"ל", הכנסת, מרכז המחקר והמידע, מאי 2015.

  • "Groups of diverse problem solvers can outperform groups of high-ability problem solvers", PNAS, Vol. 101, no. 46, pp. 16385 - 16389, 2004; New study: groups demonstrate distinctive ‘collective intelligence’ when facing difficult tasks https://news.mit.edu/2010/collective-intel-1001

  • פורום דבורה: נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי (מס' עמותה 580604585) ואח', בקשה להצטרף לדיון בעתירות כ"ידידות בית המשפט", 5 בנובמבר 2020; ד"ר זאב לרר ופרופ' יגיל לוי,  במסגרת "בקשה להצטרפות להליך במעמד של "ידיד בית משפט" – מטעם מומחים בתחום. "המדיניות המגדרית של צה"ל – תצהיר לבית המשפט העליון בעניין בג"צ הסיירות", סע' 3 ועוד.

  • כפי שטען כבר בשנת 1951 ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, בן גוריון בדבריו בסיום קורס לקצינות: "הדרגה העליונה בשוויון זה שוויון בחובות הדרגה העליונה של החובה זה חובת הביטחון. הצבא דורש מהאדם אף את חייו, וכל זמן שהאישה אינה שווה בחובה זו, אין לה שוויון" - "גיוס הבנות – ביטוי לתמורה במעמד האישה", ביקורת על נאומו של בן-גוריון בעד גיוס נשים לצבא, "כתבנו המיוחד", הצופה, 2 במרס 1951; דילמה זו העסיקה גם את עוה"ד שייצגו את אליס מילר בעתירתה בפני בג"צ. הסיפור של אליס מילר: ״אישה תעלה למטוס עם סל־קל?״ פרופ' נטע זיו, "מעשי משפט - כתב עת למשפט ולתיקון חברתי, כרך י', 2019. שם,  עמ' 66, בסמוך לה"ש 16.

  • את הדיון בשוויון בנטל המילואים אשאיר בעת הזו בצריך עיון.

  • ה"ש 13, לרר ולוי, שם בסע' 41.

  • ה"ש 13, לרר ולוי.

  • נשים מהוות כ־3% מכלל מסיימי קורס טיס החל ב־1998.

  • בין הסיבות להעדפת קידומם של אנשי בעל רקע קרבי גם לתפקידים שאינם מחייבים רקע כזה ניתן למנות: טשטוש האבחנה בין ניסיון קרבי לניסיון רלוונטי לתפקיד; קידום כסוג של פיצוי ו"חוב מוסרי" על ההקרבה האישית והמשפחתית הכרוכה בשירות הקרבי; הממנים הם בעלי רקע זהה; תפקיד התרעננות בדרך לתפקיד הקרבי הבא; הרצון להצמיח את הדרג הלוחם לתפקידים הבכירים הבאים; אחוות לוחמים ("זר לא יבין זאת").

  • ד"ר עידית שפרן גיטלמן, "שירות נשים בצה"ל: בין צבא העם לשוויון מגדרי" (שם, שירות נשים בצבא – מבט השוואתי בינלאומי), המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרלמנט 81, 16 באפריל 2018.

  • "זכויות אדם עולות כסף", ה"ש 10.

  • "נערכו בצה"ל מחקרים רפואיים־פיזיולוגיים לבחינת ההשפעה של המאמצים הפיזיים על נשים לוחמות. על מנת למנוע פציעות בקרב נשים תודרכו המפקדים והרופאים, הותאמו להן סרגל אימונים וכוח ומרכיבי תזונה, וכן ציוד אישי ואמצעי לחימה; נעשתה בחינה מחודשת של תשתיות בינוי; וכן  נערכו התאמות בתהליך המיון ופותחה מכינה לפני הטירונות". "שירות נשים לוחמות בצה"ל – המהפכה הנבלמת", ד"ר מיטל עירן-יונה, ד"ר כרמית פדה, INSS, עדכן אסטרטגי, כרך 20, גליון 4, ינואר 2018, https://www.inss.org.il/he/publication/womens-combat-service-in-the-idf-the-stalled-revolution/

  • יובל צור ואביעד רז, "השילוב הראוי: נשים בקורס טיס מפרספקטיבה של תרבות ארגונית", סוציולוגיה ישראלית י'[1], התשס"ח – 2008, עמ' 81.

  • Moss Rosabeth Kanter, "Some Effects of Proportions on Group Life", American Journal of Sociology 82 (5), 1977a, pp. 965–990

  • Drude Dahlerup, "From a Small to a Large Minority: Women in Scandinavian Politics", Scandinavian Political Studies 11 (4), 1988, pp. 275–97.

  • ה"ש 23, ראה לדוגמה בעמ' 92.

  • על פי נתוני היוהל"מ לשנת 2020 בנוגע לאחוז הנשים בדרגות הכתף מסך הקצינים בכל דרגה: 41% בדרגות הסג"מ והסגן; 32% בדרגת סרן; 29% בדרגת רס"ן; 18% בדרגת סא"ל; 9% בדרגות אל"מ; 4% בדרגת תא"ל; 0% בדרגת אלוף.

  • [2] Eagly, A. H., & Johnson, B. T. (1990). Gender and leadership style: A meta-analysis. Psychological Bulletin, 108, 233–256.

  • ה"ש 12. שם

  • החלטת הממשלה 454 מ־18 באוקטובר 2020 בנושא "קידום ייצוג הולם לנשים בשירות המדינה ואצילת סמכות הממשלה", בדגש על קביעת "יעד התקדמות שיטתית לייצוג הולם של נשים בשיעור של לפחות 50% במשרות הסגל הבכיר, לרבות בסגל הבכיר המוביל" (סע' א' להחלטה).

  • כמו גם בארגוני ביטחון ומודיעין נוספים, משטרת ישראל, השב"כ והמוסד.

  • במועד זה ימלאו גם 30 שנים להחלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם (התקבלה ב־31 באוקטובר 2000) שקראה למדינות לפעול לשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות מדיניות-ביטחוניות.

  • זו גם אחת הדרכים לפרק ולהרכיב מחדש את המסלולים בהם יצמח הפיקוד הבכיר של צה"ל בשנים הבאות.

  • כך למשל ניתן לראות בלוחמת בקרקל, שהפכה למפקדת סמג"דית/מג"דית או טייסת שהפכה לסמ"טית/מפקדת טייסת, ובהמשך ביצעו תפקידי מטה או תומכ"ל, כבעלת "רקע קרבי" מספק להתמודדות על תפקידים המחייבים רקע זה. ובתמצית: דרישה לניסיון קרבי ופיקוד קרבי – כן; דרישה לשירות במסלול קרבי לאורך כל התפקידים - לא.