ספרו המונומנטלי של ג`ון טולנד השמש העולה מגולל את סיפור דרכה של יפן משנת 1936 עד לכניעתה לאחר חורבן הירושימה ונגאסקי ב־1945. בפני הקורא נפרסת יריעה רחבה של הגורמים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שדחפו את המדינה לדרך שאין ממנה נסיגה - למלחמה האיומה בתולדות האנושות.
המחבר טולנד, המבסס את ספרו גם על מסמכים חסויים, מדגיש כי גם מדיניות ארצות־הברית באסיה לא הייתה נקיה משגיאות, וכי הדיפלומטיה האמריקנית תרמה את חלקה לפרוץ המלחמה. המערכה במזרח הרחוק לא הייתה כמעצמה מודרנית, אלא גם התמודדות אידיאולוגיות עם יבשת שלמה. מיליוני אנשים ראו בניצחונות יפן את שחרורם שלהם משליטת המערב.
את המלחמה שהתנהלה בזירת האוקיינוס השקט ובדרום מזרח אסיה, סוקר טולנד בהרחבה מנקודת הראות היפנית והאמריקנית כאחת. הוא מתאר את האירועים למן מהלומת הפתע בפרל הארבור דרך המערכות, בפיליפינים ובמידווי, ובגואדלקנל ועד סופה של המלחמה תוך שהוא חושף את דמויותיהם, מעשיהם ומחדליהם של מנהיגים, מצביאים וחיילים מן השורה.
הספר מגלה כי גם לאחר שהונחתה המכה האטומית על יפן היו בטוקיו עדיין אנשים שסירבו להשלים מן עובדת תבוסתה במלחמה. אולם הקיסר היפני החליט כי על יפן להיכנע, ועל חורבותיה של ארץ "השמש העולה" עוצבו מפה חדשה וסדר שונה לכל היבשת האסיאנית.