מבצע "שומר החומות": ניתוח האסטרטגיה הצבאית והמלצות להמשך

תקיפת כוחות זרוע היבשה של צה"ל כחלק מהתקיפה הנרחבת נגד רשת מנהרות הטרור (ה"מטרו") של חמאס. צילום: דו"ץ

מבצע "שומר החומות", שהתרחש במאי 2021 ונמשך 12 ימים, טמן בחובו חידושים מבצעיים והישגים צבאיים, אך גם לא מעט פערים מבצעיים ואף קיבעון תפיסתי מתמשך. במאמר זה אתמקד בניתוח הפן האסטרטגי הצבאי בלבד של המבצע, ללא התייחסות להיבט של ניהול המבצע והשלכותיו ברמת המדיניות והאסטרטגיה הלאומית. הניתוח במאמר ייעשה בהתאם למדיניות הממשלה וממשלות ישראל בעשור האחרון ביחס לרצועת עזה, ולפיה ישראל מיישמת מדיניות הרתעה ולא מדיניות של הכרעה. מטרת המאמר היא, אפוא, לא לבחון את המדיניות הישראלית הנוכחית או להציע חלופות לה, אלא לנתח את המבצע הצבאי בהקשר המציאותי של המדיניות הקיימת.

מטרות המבצע הוגדרו על־ידי הדרג המדיני כדלהלן: הנחתת "מכה קשה" על ארגוני הטרור, פגיעה ביכולותיהם והשבת השקט תוך ביסוס ההרתעה.1 מתוך שלוש המטרות הללו, ניתן לומר במידה רבה של ביטחון כי הושגה בוודאות מטרה אחת - פגיעה ביכולותיהם של ארגוני הטרור, בדגש על חמאס והג'האד האסלאמי. את הטענה להשגת שתי המטרות האחרות יש לקבל בעירבון מוגבל.

צה"ל פגע באופן משמעותי ביכולות של חמאס, ובמידה מסוימת של הג'האד האסלאמי. תקיפות אלה לא רק שהחזירו את יכולות חמאס שנים אחורה, אלא שיפגעו במאמצי השיקום הצבאי של הארגון בעתיד הקרוב. ואולם, קשה להעריך עד כמה "קשה" המכה שקיבלו בחמאס באופן כללי, ולאיזו טווח תשפיע. על סמך ההיסטוריה והמבצעים הצבאיים מן העבר, ניתן להעריך כי השקט בעזה לא יימשך יותר משלוש שנים לכל היותר, וגם הערכה מופרזת זו תלויה בשאלת תחזוק ההרתעה, וברמתה.

החידושים והשיפורים של צה"ל במבצע

במהלך המבצע הציג צה"ל חידושים ושיפורים שיש בהם כדי להעיד על השינויים הארגוניים והפנימיים שנעשו בצבא תחת תר"ש "תנופה" ועוד לפני כן בתר"ש "גדעון", ולסמן לאן מועדות פניו של הצבא בשנים הבאות.

לחימה רב־זרועית. צה"ל יישם במבצע את התפיסה הרב־זרועית שהוגדרה בשתי התר"שיות האחרונות. רוב הלחימה במבצע התנהלה בממד הטקטי במסגרת חמ"ל אוגדת עזה, שכלל את אנשי חיל האוויר, חילות היבשה, מודיעין ועוד, שתכללו את הפעילות בין הזרועות השונות. הממשקים הישירים בין הזרועות השונות והעצמאות של התאים השונים בחמ"ל, חסכו ביורוקרטיה צבאית מיותרת ובזבוז זמן מחד גיסא, והובילו ליצירת תיאום, סנכרון ואגבור בין הכוחות מאידך גיסא.2

עומק מודיעיני. במהלך המבצע הציג צה"ל עליונות מודיעינית מרשימה מול כמה איומים: בראש ובראשונה פרויקט רשת המנהרות של חמאס, שיגורי טילי נ"ט, מנהרות התקפיות ואיומים על תשתיות מצד זרועות הים, האוויר והסב"ר של חמאס. עומק המודיעין של צה"ל ואיכותו הפתיע את חמאס והוביל לפגיעות מהותיות ביכולותיו, לסיכול התקפות רבות שניסה ליזום ולסגירת מעגל מהירה ומדויקת נגד התוקפים. הישגי המודיעין מבוססים בין היתר על הפעולות שנעשו בשנים האחרונות בצה"ל, שמטרתן להנגיש ולבזר את המודיעין ככל הניתן, עד המפקד בשטח, באמצעות הקמת תשתית קישורית דיגיטלית רב־זרועית. חלק מרכזי מכך היא מערכת צי"ד 750, שתפקידה להעביר מידע מודיעיני בזמן אמת ישירות מאגף המודיעין למפקדות ולחיילים בשטח, ולהוביל להפעלת אש באופן מדויק, תוך שימוש ביכולות רב־זרועיות. המפקד בשטח או במפקדה מקבל מידע כל הזמן ממספר רב של מערכות כמו אמצעי תצפית, כטב"מים, מכ"מים וחיישנים של זרועות האוויר, הים ואמ"ן. המטרה היא לאתר את המחבלים במהירות, להגדיר אותם כמטרות ולפגוע בהם בפרקי זמן קצרים.

ניצול טכנולוגיה עלית מתקדמת. צה"ל השתמש במבצע בטכנולוגיות של "נתוני עתק" ובינה מלאכותית על־מנת לייתר מידע מודיעיני. נוסף על כך, טכנולוגיות אלה אפשרו "התכה" של מידע מכמה סוגי חיישנים בשטח, לצד החומר המודיעיני שהיה קיים מראש במאגרי המידע של אמ"ן ושב"כ.3 כך למשל, במבצע הופעל לראשונה בבסיס הרב־תחומי המתקן לייצור מטרות איכותיות בזמן אמת. במתקן פועלים מאות חוקרים והוא מרכז את כלל היכולות של אמ״ן, תוך שימוש בבינה מלאכותית, ובשת"פ עם גופי המטכ"ל הרלוונטיים ופיקוד הדרום. במסגרת המבצע ייצרו במתקן מאות מטרות, בין היתר מטרות תת־קרקע, עמדות שיגור, מתחמים צבאיים, מבנים צבאיים, מחסני תקשורת, חמ״לים ובתי בכירים המשמשים כתשתית לחימה. עשרות רבות מתוך המטרות שיוצרו היו בורות שיגור של ירי תמ"ס שטרם נורו לעבר שטח ישראל ומשגרים רב קניים.4

שימוש בתקיפות קינטיות נגד יעדים קיברנטיים. צה"ל בחר במבצע לתקוף את איומי הסב"ר של חמאס בממד הקינטי והפיזי, ולא במסגרת לוחמת סב"ר. כך, הפציץ שני מבנים של יחידת הסב"ר של חמאס וכן אתר אחסנת ציוד סב"ר ומתחם מודיעין צבאי. במקביל, צה"ל חיסל שלושה פעילים ממערך הסב"ר של חמאס בדירת מסתור מבצעית, כולל ראש מערך הסב"ר של הארגון, גֻ'מעה טחלה. הבחירה בטקטיקת השמדה פיזית של תשתיות סב"ר של האויב, לא כל שכן השמדה של רוב התשתית, מהווה חידוש ביחס להתמודדות של מדינות וצבאות בעולם מול איומים בממד הסב"ר, שכן הלחימה נגד איומי סב"ר מתרחשת כמעט תמיד באמצעות הממד עצמו, בלוחמה סב"ר נגדית.

תחבולה. אחד הביטויים ל"קטלניות" של הצבא, כפי שניסה להטמיע זאת הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, הן פעולות תחבולה, הונאה והטעיה של צה"ל נגד האויב. במבצע האחרון פעל צה"ל לפחות פעם אחת עיקרית באופן תחבולני, שמימש את תפיסת הרמטכ"ל - השמדת חלק מרכזי ברשת המנהרות של חמאס. גם אם התוכנית לא הוגדרה כהצלחה מלאה, יש לה השפעות מרכזיות על היכולות ועל האסטרטגיה של חמאס בעתיד הנראה לעין.

מטוס קרב F-15I רעם עם פצצות מונחות בהכנה לגיחת הפצצה. צילום: דו"ץ

ההישגים המבצעיים של צה"ל במבצע

לצד החידושים והשיפורים ניתן למנות במבצע האחרון רשימה של הישגים מבצעיים של צה"ל, ברמת ההתקפה וההגנה. בהתקפה, מערך הסב"ר של חמאס מוּטט כמעט לחלוטין, והכוח הימי הושמד. לצד זאת, צה"ל הפציץ עשרות חדרי פיקוד, מחסני אמל"ח, סדנאות ומפעלי ייצור ופיתוח. נוסף על כך, צה"ל הצליח לחסל את מח"ט עזה, ראש מערך הסב"ר, ראש מחלקת פיתוח, ראש מחלקת המהנדסים, ראש המחלקה הטכנית וראש מחלקת הציוד התעשייתי של חמאס. בג'האד האסלאמי חוסלו מפקד החטיבה הצפונית, ראש מערך הרקטות ובכיר נוסף במערך. על כל אלה יש להוסיף פגיעה בחמישה בנקים, 10 משרדי ממשל ו־11 מבנים של ביטחון הפנים של חמאס. הפגיעה הקשה ביותר מבחינת חמאס - השמדת מעל 100 קילומטרים של רשת המנהרות של הארגון.

בהגנה, הודות למידע המודיעיני המדויק, כשלו ארגוני הטרור בהובלת חמאס בניסיונותיהם החוזרים והנשנים ליישם תוכניות התקפה, זולת שיגורי רקטות ופצמ"רים ושני שיגורי טילים נ"ט. כמו כן סוכלו בהצלחה הפשיטות בתת־קרקע; שליחת כטב"מי נפץ (בין היתר במטרה לתקוף את אסדת הקידוח הימי "תמר"); נחיתת קומנדו ימי; צניחת כוחות מיוחדים; ותקיפה באמצעות צוללות אוטונומית זעירה. בד בבד, הצליחה "כיפת ברזל" ליירט רקטות ב־90% הצלחה.

הפערים של צה"ל במבצע

לצד החידושים וההצלחות המבצעיים של צה"ל, עלו לא מעט חסרונות ופערים, חלקם מבצעיים וחלקם תפיסתיים.

פערים ברמה התפיסתית. צה"ל המשיך במתכונת הלחימה הקבועה שלו מסבבי לחימה קודמים, המבוססת על שיטת "מדרגות" הסלמה. שיטה זאת מאריכה את הלחימה שלא לצורך, מאפשרת לארגוני הטרור זמן הסתגלות והתכוננות, גורמת לאיבוד השפעת הפתעה והלם אצל היריב ולא מאפשרת ליצור עוצמת אש מספיק חזקה ומרתיעה. אמנם - ושלא כמו במבצעים ובסבבי הלחימה האחרונים - צה"ל תקף כבר למן ההתחלה מגדלי מגורים עוסקים המשמשים את פעולות הטרור של חמאס. ואולם, הקצב הגבוה שאיתו פתח צה"ל הוגבל בתוכנית "המדרגות", ולא רק שלא התעצם ככל שחלפו הימים אלא דעך (למעט תקיפת רשת המנהרות של חמאס).

טעות תפיסתית נוספת נוגעת למטרות שהועמדו לתקיפה. במקום להמשיך ולהפיל מגדלים נוספים (ואף כמה במקביל), החל בצה"ל להפציץ בתים של בכירי חמאס. אמנם להשמדה של חלק ניכר מן הבתים האלה הייתה תכלית מבצעית ולא רק הרתעתית, שכן בחלק מבתים אלה אוחסנו אמל"ח וחלק אחר מהם היה מרכז מבצעי או מרכז פיקוד ושליטה של חמאס. ואולם, נדמה כי התכלית המבצעית הייתה משנית לתכלית ההרתעתית, שהרי רוב האמל"ח המרכזיים של חמאס לא מוחזקים בבתי בכירים אלא במקומות מסתור. כך שאם רצה צה"ל להרתיע את חמאס ואת בכיריו, הרי שהתמקד במטרות משניות. גם חיסול מחבלים זוטרים, ודאי לא בכמות נמוכה של עשרות או מאות בודדות, לא היה פגיעה הרתעתית. לחיסולים אלה יש תכלית מבצעית מהותית, שכן מדובר למעשה בסיכול של פעילי טרור שתקפו את ישראל או שעמדו לתקוף אותה, אך ספק אם יש בה כדי להרתיע את חמאס.

פערים ברמה המבצעית. במבצע האחרון, כמו באלה שקדמו לו, לא הצליחו בצה"ל לסכל ולהשמיד את מערך שיגור הרקטות והטילים באופן מובהק. חלק ניכר מן הנשק האסטרטגי העיקרי של צבאות הטרור העזתיים עדיין שמיש. נוסף על כך, בצה"ל לא הצליחו לחסל את מי מבכירי שורת ההנהגה הצבאית או המדינית של חמאס (ובמידה מסוימת גם בג'האד האסלאמי, למעט מפקד החטיבה הצפונית). הסיבות לכך יכולות להגיע מפער מודיעיני, מפער של מימוש של חיל האוויר או מחשש מפגיעה בבלתי מעורבים. לדעתי, על־מנת להתמודד עם הפערים האלה נדרש צה"ל להשתמש בתמרון יבשתי, או לפחות בכוחות מיוחדים על הקרקע במבצעי פשיטה כירורגיים.

פערים משולבים ברמה המבצעית-תפיסתית. ההרס של מעל מאה קילומטרים של מנהרות ברצועת עזה מהווה מצד אחד הישג מבצעי, אך מצד אחר ליקוי תפיסתי. השמדת רשת המנהרות מנעה מפעילי חמאס להסתתר בתווך התת־קרקעי ולפעול בתוכו ומתוכו, ופגעה באמל"ח ובתשתיות שנמצאו בתוך המנהרות. עם זאת, התוכנית להרס רשת המנהרות של חמאס הייתה אמורה להתבצע כשלב מקדים לכניסה קרקעית של כוחות צה"ל לתוך רצועת עזה, שהרי כל האסטרטגיה של חמאס בכל הקשור לתווך התתקרקעי הייתה להפתיע את חיילי צה"ל במהלך תמרון יבשתי ברצועה ולהילחם בלחימה יבשתית נגדם. משזה לא קרה - ולא הייתה כל כוונה גם לפעול כך מראש - לפגיעה ברשת המנהרות הייתה בעיקר תכלית הרתעתית ותודעתית, בעוד שהתכלית המבצעית הייתה משנית.

האסטרטגיה הצבאית ברצועת עזה - המלצות להמשך

כל עוד ממשלת ישראל בוחרת שלא להכריע את חמאס, ומכאן שלא להשתמש בכוחות היבשה בתוך רצועת עזה, ומעדיפה את מדיניות ההרתעה, על צה"ל להדגיש בפני הממשלה את הצורך והיכולת של הצבא להוביל לשיפור משמעותי במדיניות ההרתעה הקיימת, בהתבסס על ההישגים וחיזוק ההרתעה במבצע האחרון. יש להמליץ לדרג המדיני אסטרטגיה צבאית הנכונה לעתות חירום ושגרה.

בחירום, ישראל צריכה להגיב צבאית נגד חמאס באופן משמעותי על כל פגיעה בריבונות ובביטחון אזרחיה והמדינה מרצועת עזה. לא עוד הפצצת "עמדות תצפית" של חמאס לאחר שיגורי רקטות, אלא שורת הפצצות נגד מתקנים אסטרטגיים של חמאס או הג'האד האסלאמי, בדגש על מחסני רקטות ועל מפעלי פיתוח ואמצעי ייצור של רקטות. תגובות אלה צריכות להתקיים בין אם חמאס – או מי מטעמה – משגרת רקטות, ובין אם חמאס – או מי מטעמה – פועלת להפרחת בלוני ורחפני תבערה לעבר שטח ישראל, ומוביל להתפרעויות אלימות בסמוך לגדר המערכת. בשגרה, יש להמליץ על יישום של המב"ם כפי שהיא מנוהלת בסוריה ובמקומות נוספים במעגלים הקרובים והרחוקים. נוסף על כך, יש לפעול לסיכול בכירים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, כפי שהתרחש לפי מקורות זרים במקומות שונים בעולם בשנים האחרונות. זאת מתוך ההיגיון לשמר את הפגיעה המשמעותית ביכולותיה של חמאס, ולמנוע את התעצמותה. על צה"ל להמליץ על אסטרטגיה צבאית זאת לדרג המדיני, תוך שהוא מדגיש בפניו את הסיכויים להסלמה, אך בד בבד מתוך ביטחון ונחישות ליישם את האסטרטגיה הזאת גם במחיר של פתיחת סבב צבאי או מבצע צבאי נרחב.

סיכום

מבצע "שומר החומות" הוביל לפגיעה משמעותית ביכולות הצבאיות ובמערכי הפו"ש של החמאס והג'האד האסלאמי. הצלחה זאת היא פועל יוצא של בניין הכוח והשינויים הארגוניים והמבניים שמומשו בצה"ל בשנים האחרונות, לנוכח שתי התר"שיות האחרונות. עם זאת, הפגיעה יכולה וצריכה הייתה להיות משמעותית הרבה יותר, ולהיעשות בפרק זמן קצר הרבה יותר מאשר ב־12 ימים. צה"ל פתח את המבצע עם תקיפות עוצמתיות יחסית בדמות התמקדות בהפלת רבי־קומות ובחיסולים ממוקדים של בכירים בדרג הביניים. ואולם, ככל שנמשך המבצע, צה"ל לא הצליח לשמור על עוצמת תקיפות גבוהה לאורך זמן, ובעיקר לא הצליח לחסל שורת בכירים מהדרג העליון בחמאס ובג'האד האסלאמי. נוסף על כך, המבצע חשף לא מעט ליקויים הנדרשים לשיפור לקראת המבצע הצבאי הבא שסביר להניח שיגיע בטווח זמן של שלוש שנים, בהערכה המפליגה ביותר.  כל עוד בוחרת ממשלת ישראל לשמור על מדיניות ההרתעה (תחת מעבר למדיניות הכרעה), על צה"ל להציע לדרג המדיני שינוי במסגרת המדיניות הקיימת. שינוי זה צריך לכלול פעילות שוטפת במב"ם בעזה, ואישור "סל" תגובות צבאיות עוצמתי באופן משמעותי יותר מהשנים האחרונות, הן ברמת עוצמת אש, הן ברמת כמות ואיכות המטרות והיעדים.