הפתעה טקטית היא לא תרופת פלא
חיילים גרמנים בחפירות במלחמת העולם הראשונה
באביב 1918 יצא צבא גרמניה - בפעם האחרונה במלחמת העולם הראשונה - למתקפה גדולה בחזית המערבית כדי להשיג הכרעה לפני שהכוחות האמריקניים, שהחלו לזרום לצרפת, יטו את הכף לרעתו. המתקפה הייתה מורכבת מסדרה של התקפות שערכו הגרמנים בזו אחר זו. בניגוד לציפיותיהם ולהערכותיהם, נתקלו הגרמנים באויב נחוש ומאורגן, שלמרות המכות הראשונות שספג, לא יצא מאיזונו והצליח להחזיק מעמד. במרכז המאמר הזה נבחנת השאלה מה קורה לכוח תוקף שמופתע מיכולת ההגנה והעמידה של יריבו.
המאמר מבוסס הן על מקורות ראשוניים – ובהם יומני המבצעים של יחידות שהשתתפו בלחימה באביב 1918, ספרים שהן הוציאו לאחר המלחמה, יומנים אישיים של מפקדים ושל חיילים – והן על מקורות משניים: מחקרים היסטוריים. המאמר מתמקד בחטיבה 9 הדרום־אפריקאית ובכוחות אנזא"ק – מה שמאפשר לבחון את קרב ההגנה שניהלו בעלות הברית בכמה גזרות. המאמר מחולק לארבעה חלקים: הרציונל של המתקפות הגרמניות ב־1918, מבצע מיכאל, מבצע גאורגטה ולבסוף סיכום ומסקנות.